אסון ולקח

את הלילה ההוא לא אשכח כל ימיי. מפקד פלוגת מאי 76' בגדוד 890, דודו כוכבי, ואני, הכרנו מאז עברנו יחד את קורס המ"פים. כשעליתי למסוק עם הפלוגה המקבילה שלי בגדוד 50, ראיתי את המסוק עם הפלוגה של כוכבי הופך להבזק אש, ומתפרק על צלע ההר.

גם בחלומותינו הגרועים ביותר לא העלינו תסריט אכזרי כל כך לסיום התרגיל החטיבתי. פלוגה שלמה, כמעט כולה, ואיתה עשרה אנשי צוות אוויר, עלתה בסערה השמיימה ברכב אש וברזל. ואיתם עלו לשמיים גם עולמות שלמים, תקוות, תוכניות לעתיד מבטיח, והותירו מאחור משפחות כואבות, חברים וחברות, וגם אותנו, אחיהם לנשק.

לא במלחמה נפלו חיילינו אלא באימון. אבל האימון הזה היה חלק ממאמץ ביטחוני ומלחמתי מתמשך שהצריך, ועודו מצריך, אימונים תכופים במתארים האמיתיים. המחויבות לאימונים באש חיה, תוך הפעלת כל זרועות הצבא, חושפת את חיילינו לסיכונים גבוהים, וגם זה מחיר המוכנות למלחמה. נ"ד הלוחמים נפלו על הגנת המולדת - אם בקרב ואם באימון, אלה כבר פרטים בתמונה הכללית של הנכונות לשמור על ארצנו ועל עמנו.

לאחר ההתרסקות נערך דיון ברשת הקשר החטיבתית אם להמשיך בתרגיל לנוכח הנסיבות. הוחלט להמשיך. מובן שבמקביל בוצעו פעולות חילוץ והצלה. לצערנו, לא היה הרבה מה להציל.

33 שנים עברו מאז. התבגרנו, עברנו כמה מלחמות נוספות, אבל לא שכחנו את השבועה לזכור את מכלול הערכים שבשמם הם נפלו ושלמענם הקריבו את היקר מכל: ערכי השמירה וההגנה על המולדת, החברות, הרעות, הציונות, הידיעה שחזרנו הביתה לאחר גלות ארוכה וההכרה העמוקה שיש לעצמאותנו מחיר, משום שבאמת אין לנו ארץ אחרת.

לאחרונה התפרסם דו"ח שדיבר על היחס בין ערכי הדבקות במשימה לרצונם של המפקדים לשמור על חיי פקודיהם. הנושא הזה עדין ורציני, והוא נוגע בשורש עמידתנו כחברה לוחמת ובשאלה, שגם אויבינו מוגיעים את מוחם בנסותם להבין אותה, עד כמה אנחנו מוכנים ליטול סיכוני חיים כדי להציל חיים רבים יותר. אכן, מאז שנות ה-70 עברנו מפנה תרבותי, ובכל זאת הרוב המכריע של החברה הישראלית מבין שאי אפשר להגן על הארץ ללא סיכון חיים.

בעוד כשבועיים נציין את יום שחרור ירושלים. בירתנו העתיקה שוחררה, בין השאר, על ידי חטיבת הצנחנים בפיקודו של מוטה גור.

נ"ד הלוחמים נפלו עשר שנים לאחר שחרור העיר. היום, 33 שנים לאחר מכן, אנחנו נאלצים להמשיך את המערכה על אחדותה של בירתנו גם בדרכים מדיניות.

ועוד עניין הקשור בנ"ד הנופלים. האירוע הנורא קרה פה בבקעת הירדן. פה נשפך דמם. בקעת הירדן היא קו ההגנה המזרחי של ארץ ישראל ומדינת ישראל, ועליה להישאר כזאת בכל הסדר מדיני שיהיה. בעניין זה כדאי להזכיר את יצחק רבין, שבאוקטובר 95', בהביאו את הסכם אוסלו ב' לאישור בכנסת, דיבר על כך שגם בהסדר קבע תהיה בקעת הירדן בריבונות ישראלית.

יהי זכרם של לוחמינו, חברינו ואחינו לנשק - חיילי פלוגת מאי 76' ואנשי צוות האוויר - צרור בצרור החיים לעד. אמן.

מתוך דברים באזכרה לנופלים. הכותב הוא הרמטכ"ל לשעבר, ומכהן כיום כמשנה לראש הממשלה ושר לנושאים אסטרטגיים

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו