איזון ראוי

חל איסור על פרסום שמותיהם של חשודים באמצעי התקשורת מעלה תמיד את הוויכוח הציבורי בנוגע להתנגשות חזיתית בין שני ערכים מקובלים בשיטתנו הדמוקרטית: חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת לעומת זכותו של הפרט לשמו הטוב. אולם הצעת החוק החדשה, שתאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום במשך 48 שעות מהמועד שבו הודיעו לו על קיום חקירה נגדו, בהחלט מצליחה לאזן בין שני ערכים חשובים אלה ולהציע את הפתרון הנאות.

ראשית, יש לציין כי פרסום או אי פרסום שמו של חשוד הוא תמיד בסמכות בית המשפט. הבעיה נעוצה בכך שבמקרים רבים מפורסם שמו של חשוד לעיתים תוך כדי הבלטה תקשורתית מתוזמנת עד כדי בחילה.

במקרים רבים המשטרה מזדרזת באופן מכוון לפרסם את שמותיהם של חשודים כדי לקדם את הליכי החקירה, ולעודד אנשים נוספים אשר יש להם מידע בנושא החקירה לנדבו למשטרה, ולפעמים גם כדי להפגין פעילות חקירתית נמרצת שלא תמיד הוכחה כמוצדקת.

הפגיעה באדם שנחשד בפלילים, בעוד הוא לא ביצע את המעשה המיוחס לו, היא פגיעה חמורה מאוד, הפוגעת קשות בזכותו הבסיסית של האזרח. לכן נכון לאפשר לבית המשפט לאסור פרסום שמו של חשוד על פי שיקול דעתו, תוך הבאה בחשבון של כל האינטרסים החיוניים.

מערכת בתי המשפט, ולא התקשורת, היא היחידה היכולה להעריך אם אכן פרסום שמו של חשוד מוצדק או לא. הרי כל אדם הוא בחזקת זכאי כל עוד לא הורשע בדין.

אשר על כן, יש לאפשר לחשוד תקופת זמן סבירה שבמהלכה יוכל לפנות לבית המשפט קודם ששמו מפורסם בכלי התקשורת.

יש להדגיש כי לפי אותו קנה מידה של בחינת הדברים, גם על פי ההצעה החדשה יוכל בית המשפט גם להתיר את פרסום שמו של חשוד בתוך 48 שעות. זאת, אם הוא סבור כי הפרסום אכן נחוץ משיקולים של האינטרס הציבורי.

מתי יש אינטרס ציבורי בפרסום? כאשר חרושת השמועות בגין החשדות המיוחסים לאדם ספציפי עשויה לסייע לגלות אנשים שעד אז לא היו חשודים, או מקרים שבהם פרסום שמות החשודים נחוץ כדי להגן על החלשים בחברה, כמו למשל בכל הנוגע לפדופילים.

כך שכפי שאנו רואים, זכויות היסוד של הפרט - גם במדינה דמוקרטית - לעולם אינן מוחלטות, אולם דווקא משום כך בכל מקרה שבו האינטרס הציבורי גורע מזכויות היסוד של הפרט, צריך הדבר להיעשות בזהירות רבה ורק לאחר שהוכח כי אכן קיים צורך לעשות זאת.

בסיכומו של דבר, ומכל הסיבות שמניתי, הצעת החוק לאיסור פרסום שמותיהם של חשודים יוצרת, לדעתי, את האיזון הנכון בין שמירה על זכויות היסוד של הפרט לבין ההתייחסות למקרים חריגים שבהם האינטרס הציבורי מחייב פרסום שמותיהם של חשודים.

מן הראוי שהצעת חוק זו תהפוך לחוק בישראל.

הכותב כיהן בעבר כיו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו