כשהסבלנות פוקעת - חושבים מהבטן, וכשהתלהמות ההווה גוברת על ההסתכלות העתידית, אלה הרגעים שבהם מתקבלים הסימנים הראשונים לכישלון, לאי מיצוי ההזדמנויות והלגיטימיות. ניסיון העבר מוכיח כי ככל שהתמהמהנו בקבלת ההחלטות ותמכנו במדיניות ה"זבנג וגמרנו", נאלצנו להתמודד עם אויב מר יותר. מי שרוצה להיות אופטימי ולקוות לעתיד טוב יותר, צריך לדעת לקחת נשימה ארוכה ולהיות מוכן להקריב היום פחות משנידרש להקריב בעתיד.
מלחמת לבנון השנייה, זו שכונתה על ידי ועדת וינוגרד כ"החמצה חמורה", והפעילות המתמשכת והרצופה של זרועות הביטחון השונות בלבנון ובסוריה לאחריה, הן ההוכחה לניצחון הנחישות. תשאלו את תושבי קו העימות בצפון שזוכים לקיים שיגרת חיים נורמלית, תתעניינו אצל נסראללה הממשיך לישון במקלט, ותתפסו לשיחה אינטימית את אסד, שמחריש למרות הרעש הרב שהפיקו פיצוצי משלוח הנשק על אדמתו. תקבלו מכולם אותה תשובה - זו תוצאה של הרציפות והנחישות שמדינת ישראל מפגינה.
צריך להפעיל כוח רב כדי למגר את הטרור במחוזותינו, אך השיטה והנחישות צריכים להשתנות, צריך לשנות תפיסה שעיקרה ובסיסה הם סבלנות ונכונות לשאת את תוצאותיה של מערכה ארוכה. אי אפשר למגר טרור בפעולה של שבוע שבאה לידי ביטוי בהטלת פצצות חכמות מהאוויר, בירי טילים מדויקים או בהפגזות ארטילריות. כל אלה מצטלמים נהדר אך אינם שוברים את רוחו של הטרור ולא באמת מחסלים את תשתיותיו. הלבן שבעיני הלוחמים שלנו חזק ומרתיע מכל מטוס.
כולנו רוצים לראות את שלושת הבנים - אייל, גיל־עד ונפתלי - חוזרים בריאים ושלמים הביתה, מוקדם ככל האפשר. עלינו לעשות הפרדה גמורה בין המאמץ להחזירם ובין המאמץ למגר את תשתיות ויכולות חמאס ביו"ש. הפעלת הכוחות, כפי שהיא מצטיירת בתקשורת הגלויה, מוכיחה כי אכן פועלים בשני המאמצים, אך אם הבנים יחזרו ופעולת כוחות הביטחון בשטח תופסק, ומחר תתבצע חטיפה נוספת או חס וחלילה ייצא מחבל להתאבד באוטובוס בתל אביב, הרי אז כל המאמץ שהושקע בוזבז לריק. יוחזרו הבנים הביתה, אך תימשך המשימה הלא פשוטה למנוע את האירועים הבאים.
חמאס פועל ביהודה ובשומרון, אך בסיס כוחו ברצועת עזה. אי אפשר למגר את חמאס בלי לחסל את בסיס הכוח שלו, וגם חמאס יודע זאת, ולכן סביר להניח כי אם תתהדק עניבת המיגור ביו"ש על צווארו, הוא יעשה כל מאמץ לפגוע בנו מעזה. המחשבה על מערכה בשתי חזיתות מדירה שינה מעיני כל המדינאים המעורבים בתהליך קבלת ההחלטות, אבל בדיוק לשם כך הם נבחרו - לקבל החלטות קשות שיביאו לעתיד טוב ובטוח יותר.
במערכה הארוכה הזו צריך להסתכל לצדדים ולקבוע איך תיראה תמונת הסיום. הג'יהאד האיסלאמי מחכה לנו בפינה, הם לא ממש יתאבלו אם חמאס ייפול, הם ינסו לתפוס את מקומו כהנהגה בעזה. ארגון הטרור הקיצוני הזה חייב להיות חלק ממשימת החיסול, אחרת הוא עלול להיות התחליף הגרוע יותר. אבו מאזן הוא לא בדיוק הדוגמה למנהיגות אמיצה, אך חיסול תשתיות חמאס והג'יהאד וקצת לחץ בינלאומי ערבי ומערבי שמתעבים את חמאס והג'יהאד, יכולים לעורר בו זיק של אחריות שלטונית לעתידם של הפלשתינים.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
