הפעם ולנסיה נחתה בישראל

בלי להרגיש ולנסיה סוגרת היום מעגל. שש שנים (פחות חודש) אחרי שסירבה להגיע לת"א, היא תשחק הערב בירושלים.

בתחילת העשור היתה לוולנסיה פריחה גדולה. בין 2002 ל-2004 היא העפילה לגמר גביע ספורטה, זכתה ביול"ב קאפ הראשון, היתה בגמר הפלייאוף הספרדי וגם הגיעה ליורוליג. עברו בה שמות גדולים כמו אנטואן ריגודו, פבריציו אוברטו, דיאן טומשביץ', מרקו פופוביץ', דימוס דיקודיס ורוברט פק.

ב-25 במארס 2004 החליטה הקבוצה לא להגיע למשחק בת"א בגלל המצב הביטחוני, ספגה הפסד טכני ועימו נגנזו הסיכויים של הקבוצה המצוינת שהיתה אז להגיע לפיינל פור.

לא נעסוק בהסברים מיסטיים, אבל כבר אז אמר לי גורם במועדון: "זו החלטה שיכולה להשפיע עלינו לרעה בעתיד".

אמר וצדק. ולנסיה היתה עד העונה הנוכחית בסוג של שקיעה. ליורוליג היא לא חזרה, היא הפכה לקבוצת מרכז טבלה למרות שמדובר במועדון עם לא מעט אמצעים, וההישג היחיד שלה מאז היה גמר גביע. כמו ויטוריה, שאיבדה בקיץ ספונסר של שנים רבות (טאו קרמיקה), גם ולנסיה איבדה את "פאמסה".

העונה, עם נוון ספאחיה שהגיע במהלך העונה שעברה, נראה שהכיוון משתנה. ולנסיה הביאה בקיץ כישרון גדול - ננדו דה קולו - ויש לה בסגל גם בחירה 22 בדראפט, מקום אחד לפני עומרי כספי - את ויקטור קלאבר.

הקבוצה התמקמה אחרי שלוש הגדולות בטבלת הליגה הספרדית, רשמה ניצחון על ברצלונה ורוצה מאוד לזכות ביורוקאפ כדי לשוב ולשחק ביורוליג בעונה הבאה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו