הפנים שראו הכל

הסתכלו בפנים של האנשים בהריסות. הן מבטאות את העבדות בהאיטי ואת המאבק נגדה ונגד חיילי נפוליאון בתחילת המאה ה-19. אלה פנים שחוו את הדיכוי והעריצות של שלטון פרנסואה דובליה ("פאפא דוק") בין 1957 ל-1971, מי שהטיל אימה ביריביו ובאזרחיו באמצעות המשטרה החשאית והחיה את מסורת הוודו באי. אלה פנים סובלות, עייפות, חסרות תקווה, שחשבו שראו הכל.

הפנים האלה גם מבטאות אומה שחיה משני דולרים ביום, במקרה הטוב. הן מספרות את הסיפור של עם שלעיתים ניזון רק מאדמה, כי במקומות רבים בה שום דבר לא צומח. הן מבטאות גם כניעה לגורל אכזר, שהחליט שוב ושוב להתנכל לאי הזה, השוכן באזור קסום של כדור הארץ, אך הפך אותו לברווזון המכוער של הקריביים. הפנים האלה שייכות היום לכל תושבי האיטי הכנועים, שכבר חשבו שראו הכל אבל לא יכלו לדמיין את ההרס שיכול לייצר רעש אדמה בדרגה 7 בסולם ריכטר. את זה רק אלוהים, או אם תעדיפו הטבע, יכול.

סיימנו את שנת 2009 עם טרוריסט ניגרי שלא הצליח להפעיל מטען בטיסה, וכך חסכנו 300 הרוגים. פתחנו את 2010 עם בין 100 אלף לחצי מיליון הרוגים. כי איפה שהאדם נכשל- הטבע לא מפספס. וכשהטבע רוצה, הוא יכול, כבר בשלב כה מוקדם של השנה, להציע לנו אולי את אסון המאה. ואם הוא רק רוצה, הו איכול לחזור על זה שוב, אפילו מחר.

אמרנו אסון המאה. ב-26 בדצמבר 2004 רעדו מעמקי הים בדרום-מזרח אסיה בדרגה 9 בסולם ריכטר. גלי הצונאמי הענקיים גרמו לאובדן של 280 אלף בני אדם. גם אז חשבנו כי מדובר באסון המאה. אתמול ונצואלה וארה"ב התגייסו יחד כדי לעזור למסכנים בהאיטי. פתאום כולנו אחים.