אם לא עכשיו, אז בעוד חודש או חצי שנה יתחדש המו"מ בין ישראל לפלשתינים. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, יאמר שלא התפשר על העיקרון שלא יהיו תנאים מוקדמים למשא ומתן, אף שסביר שיהיה חייב לתת ערבות כלשהי לאמריקנים אשר תפגין את נכונותו להגיע להסכם קבע. ואילו מנגד, ראש הרשות הפלשתינית, אבו מאזן, בוודאי עוד ימצא את הדרך להסביר איך הוא חוזר לשולחן הדיונים אף שממשלת ישראל לא באמת מקפיאה לחלוטין את הבנייה מעבר לקו הירוק. למעשה, שני המנהיגים, אשר טיפסו על עצים גבוהים מדי ומחפשים היום את הדרך לרדת מהם, יחלו את המו"מ כאשר גם קהליהם מבית וגם הנושא ונותן מולם יודעים ש"הקווים האדומים" שלהם הם עמדות פתיחה. לשני הצדדים עלולה להיווצר בעיה עם דעת הקהל הביתית שלהם. מה יחשוב הציבור הישראלי על נתניהו, שבעבר לא הסכים לרעיון שתי המדינות וחזר בו בנאום בר-אילן? מה הוא יאמר על ראש ממשלתו שלפני הבחירות טען כי אין פרטנר שאיתו אפשר להגיע להסכם קבע ממשי, והיום עושה כל מאמץ כדי לחדש איתו את השיחות? מנגד, השאלה המטרידה מבחינתו של ראש הרשות הפלשתינית היא מה יחשוב הציבור הפלשתיני על ראש הרשות שלו, שאמר שללא הקפאה מלאה של כל ההתנחלויות לא יתאפשר משא ומתן? כיצד יוכלו בני עמו להעריך את יכולתו של מנהיגם לקבל הכרעות, כאשר בכל ראיון עיתונאי הוא מסביר באופן אחר את הסיבה לכך שהמשא ומתן בינו לבין אהוד אולמרט לא צלח? האם הם יאמינו לו שהוא אכן מסוגל להנהיגם מבלי להתחמק ברגע האמת ומבלי להתקפל מול לחץ בינלאומי- אלא שככה זה בכל משא ומתן מדיני מורכב. בכל משא ומתן העמדות ההתחלתיות של הצדדים משתנות. הבעיה היא שבמקרה של ישראל והרשות הפלשתינית ההצהרות שבפי המנהיגים הפכו לתנאי סף. וכעוצמת ההצהרות, כך, כביכול, גודל ההתקפלות בדרך לשולחן הדיונים. למעשה, מלכתחילה הבעיה המשותפת לישראל לכן, כרגע, זה שאינו יכול וזה שאינו רוצה צריכים קודם כל לעמוד בתנאי הראשון לכל משא ומתן: להוכיח שהם מייצגים את מה שהם מתיימרים לייצג ושביכולתם וברצונם "לסגור עיסקה". בינתיים, בדרך למו"מ, כל רגע שעובר וכל שלב "בונה אמון" רק מעבים את החשדנות לגבי יכולותיהם אלה, ויוצרים תנאים אשר יקשו על המשא ומתן להיות פורה. הכותב הוא ד"ר לחקר סכסוכים וחוקר תרבות
ולרשות הפלשתינית היא ששתיהן סובלות מבעיית אמון בדרך למשא ומתן: ממשלת ישראל נתפסת ככזו שאינה באמת מוכנה, רוצה ומסוגלת להגיע להסכם קבע; הרשות הפלשתינית נתפסת כמי שבכלל אינה יכול להכתיב לעמה הסכם, אם יושג כזה.
