אלכוהול, בעיה של כולנו

הקומיקאי האמריקני וו.סי. פילדס יצר פעם דמות אגוצנטרית, שונאת נשים, שונאת כלבים, שונאת ילדים, מיזנטרופית, בזה לדת, בזה לערכים. בזה כמעט לכל דבר שזז. אפילו לחיים. בעיקר לחיים של אחרים. היה לה רק חבר אחד אמיתי - האלכוהול. למרות יחסיהם המאוד קרובים, לא התחשב האלכוהול, כהרגלו, ביוצר הדמות פילדס, והביא למותו בשנת 1946.

"יותר אנשים טובעים באלכוהול מאשר בים", נהג לומר פילדס האיש, לא הדמות. היום דומה שאנחנו, למרות הגשמים הרבים, כבר חיים בתוך ים של אלכוהול שמאיים להטביע את כולנו. שתיינים ולא שתיינים כאחד. ולא מדובר באלכוהול הלגיטימי שמנעים לנו (אם נצרך במידה) את הזמן בבילוי או בזה הרומנטי מהספרות והקולנוע - אלא באלכוהול המגעיל והדוחה שמשחית, פוצע, מעליב, הורס, דורס ולעיתים רבות מדי בארצנו לאחרונה - גם הורג.

אתמול בבוקר התעוררנו עם הידיעה המחרידה על מותה של אם שהגנה על בנה במהלך מסיבת יום הולדת. האם בסך הכל ביקשה קצת שקט עבור השכנים. אלא שהאורחים הוציאו עצמם משליטה בשתייה, ועקב כך הוציאו את האם המסכנה ממעגל החיים.

חפיזה חוג'יראת לא תהיה, מן הסתם, הקורבן האחרון של נגע האלכוהול שהתפשט בארצנו. רק לאחרונה הזדעזענו כולנו מרצח לאונרד קרפ שבסך הכל בילה עם רעייתו ובתו בחוף הים. גם שם הרוצחים היו שתויים, גם שם התפאורה לא רמזה על הטרגדיה הקרובה. הסיפור בחיפה כל כך דומה. אירוע תמים שנגמר בזוועה. גם הפעם לרוצחים אין כל חמלה - לנרצח ולמשפחה.

בחברה שבה האלכוהול הופך ערך עליון, מה הפלא שהחיים איבדו גובה. אם מישהו רוצה לשתות כדי לשכוח, לברוח, לצנוח, זו הבעיה שלו - אבל ברגע שהוא לוקח אותנו איתו, זה כבר הופך להיות בעיה של כולנו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו