"אסירי תודה" של חמאס

המונח העברי "אסיר תודה" עוקר במהלך הגלות ממשמעותו המקורית. בתרבות המזרח התיכון מי ששוחרר מכלאו חייב למשחרר את חייו, וכל מה שיבקש ממנו בעתיד הוא חייב למלא, כאות תודה על שהביא לשחרורו.

כל משוחררי עיסקת שליט יהיו "אסירי תודה" של חמאס, גם אם הם שייכים לארגונים אחרים. הם יהיו חייבים לחמאס את חירותם, ודרכם תפרוס חמאס את כנפי אדנותה על המרחב הפוליטי הפלשתיני. לכן בחמאס מתעקשים על שחרור חברי ארגונים אחרים כמו מרואן ברגותי (פתח) ואחמד סעדאת (החזית העממית), שיהפכו לכמעט מריונטות של חמאס.

חמאס, שהחודש חגגה 22 שנים להיווסדה, הופכת - גם באמצעות העיסקה - להיות "הנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלשתיני", תואר שאש"ף נשא בגאון בהנהגת ערפאת. היא הוכיחה שרק היא יכולה להוריד את ישראל על הברכיים ולהביס אותה במשא ומתן, כמו במלחמה.

חמאס, השולטת ביד רמה במדינת עזה, הוכיחה לעולם הערבי והאיסלאמי כי תנועה עממית יכולה להקים ולנהל מדינה ולנצח במשא ומתן עם מדינות ומעצמות, ובלבד שהאג'נדה שלה היא החוק האיסלאמי - ולא החוק החילוני שהשליטו המשטרים יצירי הקולוניאליזם המערבי. חמאס היא הלפיד שלפני מחנה האחים המוסלמים במצרים, בסוריה, בירדן, בתוניסיה ובכל מקום בעולם שבו מוסלמים קנאים לדתם שואפים לנער מעליהם את הכיבוש הפיזי הזר ואת הכיבוש התרבותי שהזר השליט עליהם.

הקשר של חמאס עם איראן הוכיח את עצמו: הכסף והנשק שהגיעו מהאייתוללות כופפו את ישראל, לאחר שחיזבאללה עשה זאת במלחמת לבנון השנייה. החטופים הבאים הם רק עניין של זמן והזדמנות, וגם "אסירי התודה" הבאים.

הכותב הוא מרצה וחוקר במרכז בגין-סאדאת באוניברסיטת בר-אילן