הבעיה בהבנת הנקרא של נחום ברנע

התחום של חקר הבנת הנקרא נהפך בשנים האחרונות למדע של ממש. בין השאר, חוקרים חלוקים בדעתם מהי הדרך הנכונה להקנות את הבנת הנקרא לילדים, והאם ראוי להקנות לילדים קודם כל יכולת קריאה טכנית ואחר כך את ההבנה, או שיש לעשות זאת במקביל. כך או אחרת, חוקרים רבים סבורים כי בשיטות הקניית הקריאה בישראל יש לא מעט פגמים.

את הפגמים של מערכת החינוך הישראלית בתחום הזה הפגין בסוף השבוע נחום ברנע. חתן פרס ישראל לעיתונות ניסה איכשהו לענות לטענות רווחות על התנהלותו. הכתובת היתה - אני.

וזה היה הקטע שעליו ניסה ברנע לענות. ציטוט: "נחום ברנע, חתן פרס ישראל שאותו קיבל מידי אהוד אולמרט, הודה פעם שלעיתונו, 'ידיעות אחרונות', יש אהדה כלפי המורשע בשוחד שנידון אתמול לשש שנות מאסר".

זו אכן שאלה לא פשוטה: האם ייתכן שמשום שקיבל את פרס ישראל מידיו של העבריין המורשע אהוד אולמרט, ברנע נוטה חסד למקבל השוחד? ושימו לב: "קיבל מידיו". לא נאמר שאולמרט הוא שהחליט להעניק לו את הפרס. הוא רק מסר אותו לזוכה המאושר.

על כך ענה ברנע במילים הללו: "את החתנים והכלות של פרס ישראל בוחרות ועדות מקצועיות. בוועדה שבחרה בי היו חברים לפי סדר האלף־בית אילנה דיין, מוטי קירשנבאום והפרופסור לתקשורת דב שנער. מי שחושב שאולמרט או כל ראש ממשלה אחר, יכול להכתיב לשלושת האנשים האלה את מי יבחרו, לא מבין שום דבר, לא במקצוע העיתונות ולא בנעשה במרחב הציבורי בישראל".

עכשיו, יש שתי אפשרויות: או שברנע לוקה בהבנת הנקרא, או שכאשר אין לו מה לענות, הוא ממציא טענה אחרת, ועונה עליה. או ששר החינוך חייב לעשות משהו עם הקניית הבנת הנקרא, או בתחום החינוך ליושר. ואולי שתי האפשרויות נכונות.