אין מקריות בסמלים
אין מקריות בסמלים. לבטח לא בסמלי עומק. מדינת ישראל הוכרזה ב־14 במאי 1948, אבל הפלשתינים קבעו את 15 במאי לציון יום אסונם, בלשונם "הנכבה". האסון, לשיטתם, הוא חורבנה של המדינה הפלשתינית, שהתקיימה פה עוד קודם לבריאת העולם (היכנסו לאתרים פלשתיניים וראו כיצד משכתבים את ההיסטוריה עד גיחוך).
האמת היא שהאסון המדובר הוא אי־הצלחתם של ערביי האזור להשמיד את היישוב היהודי, על פליטת שרידי החרב שהתקבצו מארבע כנפות למולדת היחידה שהיתה לנו כעם מאז ומעולם. ב־15 במאי כינס מזכיר הליגה הערבית, עזאם פחה, מסיבת עיתונאים בקהיר, ושם שירטט קווים לדמותה של הנכבה המתוכננת ליהודי הארץ: "זו תהיה מלחמת השמד וטבח שידובר בו כמו בטבח המונגולים ומסעי הצלב". אכן, נחרבו כפרים ערביים, אבל זה קרה במלחמה שנכפתה עלינו בידיהם. אנחנו יודעים מה היה קורה לו ניצחו אותנו. ראינו זאת במקרים הספורים שהם הצליחו.
חורבנם של הכפרים הערביים מחוויר אל מול חורבנן האכזרי של כל הקהילות היהודיות במדינות ערב, חלקן בנות 2,500 שנים, כולל גירושם של כ־900 אלף פליטים יהודים שלא נותרו במחנות הפליטים (ה"מעברות"), אלא נקלטו במדינה הצעירה.
חלק ניכר מהפליטים הפלשתינים, מאות אלפים, הגיעו לא"י עם גלי העלייה הציונית. הארץ הזאת היתה שוממה כמעט לגמרי עד המאה ה־19. המפות המפורטות של משלחת הסקר הבריטי בין השנים 1871 ל־1878 ממחישות באופן משכנע את האמת הפשוטה הזאת. הפליטים נענו לקריאות מנהיגיהם ולאיומיהם לעזוב את הארץ ולהמתין לשחיטה הגדולה של היאהוד. מסכנים, זה לא קרה.
החומר המפורט זמין במרשתת, וחובה על כל ישראלי (ודורש אמת בעולם) לקרוא בו ולהרחיב את ידיעת העובדות מול השקר הפלשתיני האדיר המגובה בידי שונאי ישראל (אפשר להתחיל בספרון "נכבה חרטא" שהוציאה תנועת "אם תרצו").
אמרתי שאין מקריות בסמלי עומק. ב־15 במאי 1944 החלה השמדת יהודי הונגריה. בזמן קצר ביותר נרצחו ועונו למוות 564 אלף יהודים. התנועה הלאומית הפלשתינית היתה מחוברת לתנועה הנאצית. מנהיגה הנערץ, חאג' אמין אל־חוסייני, נפגש עם היטלר כדי לשכנעו להשמיד את יהודי המזרח התיכון וגייס למענו עשרות אלפי לוחמים מוסלמים. חוסייני לחץ באמצעים שונים להביא להשמדת יהודי הונגריה. הוא נלחם בשלטונות הונגריה שלא לאפשר אפילו הברחתם של כ־900 ילדים יהודים, שנשלחו לבסוף להשמדה. את זה בדיוק ביקש לעשות גם ליהודי א"י. חוסייני לא היה היחיד אז. יש לו ממשיכים נאמנים היום. גם את זה צריך לזכור ב־15 במאי, בכל שנה.
