"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

היסטוריה, לא מה שחשבתם

,עודכן

רשימת תאריכים ואירועים, מלחמות, ניצחונות ותבוסות, עליות לשלטון ומהפכות - אינה היסטוריה; היא לכל היותר מסגרת שיש למלאה תוכן. וכדברי פרופ' בעז נוימן, מומחה להיסטוריה של גרמניה המודרנית: "זמן כרונולוגי, לינארי, מונוטוני, אדיש וריק, של השעון המתקתק, אינו יכול להביא עימו דבר חדש".

רבים וטובים התמודדו עם השאלה "היסטוריה מהי?" פרנאן ברודל התמקד בשינויים כלכליים ואקלימיים; סר ישעיה ברלין התעמק בהיסטוריה של רעיונות, שלדעתו הם מפעילי העולם הגשמי.

נוימן מציע ב"להיות־בעולם - עולמות גרמניים במפנה המאה ה־20" כתיבה היסטורית המתבססת על ארבעה אלמנטים: אנקדוטה, פרגמנט, ציטוט וכרוניקה, שתחליף את הכתיבה הנרטיבית. הוא נסמך על משנתו של הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר, שהדגיש את חשיבות היות האדם בעולמו; האדם מעורב בעולם הסובב אותו, לא יכול להיבדל ממנו, ומתוך כך משקף את אשר קורה. היידגר דן במהות הזמן כפי שחש אותו האדם, והעדיף מצב של "המתנה בלי התכוונות לדבר שממתינים לו", ושבו השעון עומד מלכת, על פני "נהר הזמן הזורם".

נוימן מוותר על הכתיבה הנרטיבית, המחייבת לתאר את העבר כמוביל אל העתיד. העבר עומד ברשות עצמו, ומסרב בכל תוקף להיות פרק ראשון בסיפור היסטורי מתמשך. כתיבתו מזכה אותנו בבושם ובטעם של הימים שחלפו ואינם, בניגוד גמור לרשימה האינסופית של אירועים שתלמידי תיכון נאלצים לשנן.

את ההיסטוריה של "להיות בעולם" חושף נוימן בספרו בתיאורי יומיום מיומנים וממכתבים של דוברי גרמנית, החל בשלהי המאה ה־19 ועד שנות ה־20 של המאה העשרים. הספר מניח לבני התקופה לשהות בעולמם, בלי לכפות נרטיב היסטורי. הפרגמנטריות של היומנים והמכתבים מצלמת זמן עומד.

לאחר התבוסה במלחמת העולם הראשונה סבלו הגרמנים מעוני מחפיר. שני תיאורים של נוימן מעבירים את רוח התקופה, ומדברים אל הרגש והתודעה, יותר מאשר עשרות דפים של נתונים כלכליים ופוליטיים.

מכמיר לב הוא גם תיאור מבריק של בית מחסה בברלין. הנוכחים בבית המחסה היו פטורים מלהזדהות; בתחילה - מקלחת וחדר חיטוי, אחר כך חדר רחצה נוסף ובו 60 כיורי מים קרים ו־60 כיורי מים חמים; בחדר האוכל המזון הוגש דרך חלון המטבח; למניעת זיהום קיבל כל נקלט לבנים נקיים וערכת תפירה להטלאת הבגדים. אלו שלא מצאו מקום בבית המחסה, חפרו לעצמם בור ביער וישנו בו בצוותא, כאשר הם מחממים זה את זה.

תקופת האינפלציה הנוראה של 1923: שלט בחדר ההמתנה של ד"ר וגנר, רופא משפחה: "בעקבות המחסור בפחם, מתבקשים המטופלים להביא עימם בכל ביקור לבנת פחם לחימום חדר ההמתנה". זו תמונה שאומרת הכל.

להיות בעולם / בעז נוימן

עם עובד, 243 עמ'

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר