להוכיח להם: "כאן אסור!"

ב־1928 כתב סבי, שאת שמו אני נושא, במאמר "שעטנז לא יעלה עליך": "אופיו של האדם לא שחור הוא ולא לבן, לא רע ולא טוב; הוא תוצר של היחס בין התיאבון והיכולת. תיאבונות יש לאדם והוא מבקש להשביעם על ידי פנייה לצד 'ההתנגדות הקלה ביותר'. אם ההתנגדות גדולה מדי, אומר האדם לעצמו שאין הסחורה שווה בהוצאות והוא מוותר על תיאבונו. אבל כיוון שרואה הוא שהתנגדות אין, אומר הוא לעצמו 'כאן מותר'... הרעל הארסי ביותר שיכול להרעיל את מוסרו של האדם טמון במילים 'כאן מותר'. בכל מקום שמהלך נוסח זה, אין המוסר מועיל".

תובנה זו נגזרה על ידיו מדוגמאות היסטוריות כגון ההבדל בין התנהגות הבלגים בארצם לעומת התנהגותם בקונגו. לכן מסקנתו היתה שאסור בשום אופן לאמץ את התפיסה המוסרית של הושטת הלחי השנייה. איפוק ואי השבה לתוקפן כגמולו היו פסולים לדעתו, מכיוון שלא רק שאינם גורמים לתוקף לחוש בושה ולרסן את עצמו, אלא להפך - הם מדרבנים אותו לתוקפנות מוגברת משום שהוא חש ש"כאן מותר". לדעתו, זו היתה הסיבה לרדיפות ולפוגרומים נגד היהודים בגולה. 

על פי עיקרון זה עלינו לנהל את ענייני המדינה, אם חפצי חיים אנחנו.

הפלשתינים התרגלו כי "כאן מותר" לרצוח אזרחים שלווים אם הם יהודים, ולכן הטבח אינו נראה בעיניהם כרצח עם או כפשע נגד האנושות. הם מצדיקים זאת במילה המכובסת הערבית "מוקאוומה" (שמשמעותה התנגדות). המקרה האחרון התרחש, לצערנו, בערב החג, עת נצ"מ ברוך מזרחי נרצח בידי מחבל בן מוות. אי אפשר שלא לקשר בין רצח זה לשחרור האסירים הפלשתינים (עכשיו כבר "עם דם על ידיהם"). לכן האחריות לרצח רובצת על המבצעים, אבל האחריות להכשרת הלבבות בצד הפלשתיני רובצת גם לפתחה של ממשלת ישראל כולה, אשר הסכימה בכלל להושיט את הלחי השנייה ליו"ר הרשות הפלשתינית אבו מאזן כדי שיואיל בטובו להסכים לשיחות עקרות עם ישראל ובסופן לירוק היישר לפרצופה בבצעו צעדים חד־צדדיים, תוך כדי הפרה מוחלטת של ההסכם עם ישראל שעליו חתם במו ידיו בוושינגטון ב־13.09.1993.

*   *   *

על ישראל להודיע כעת לפלשתינים, וגם לאמריקנים, כי היא עוצרת הכל ועתידה לגלגל את שחרור האסירים לאחור אם לא יוסגרו לידיה הרוצח ושולחיו בתוך 48 שעות, תוך כדי כוונה להעמידם לדין לא על רצח, אלא על פשע נגד האנושות של פגיעה מכוונת באזרחים, מתוך כוונה למצות את מלוא חומרת הדין איתם. אין להסתפק בגינוי רפה מפי אבו מאזן, שאפילו הוא לא יגיע ללא שינוי תנאי המשחק הקיימים. בתום 48 שעות אלה יש להתחיל בלחץ מסלים והולך לאיתורם ולמעצרם של כל אותם משוחררים שישראל שיחררה בעבר במחוות למיניהן, כולל זו האחרונה. 

רק צעד מעין זה יבהיר לאבו מאזן ולחבר מרעיו כי כללי ההתנהגות השתנו, וכי "כאן אסור" בתכלית האיסור להפוך אזרחים חפים מפשע למטרות צבאיות, וכי מי שיעסוק בפשעים נגד האנושות - יימק בכלא עד צאת נשמתו. רק אם שחרור מרצחים אלה לא יהיה נדון בשום פורום כחלק מכל משא ומתן, ובוודאי לא במחוות, רק אז תתחיל להיבנות ההרתעה מפני ביצוע פשעים כאלה נגד אזרחינו. 

מול החרפה במלחמה זו צריכה ישראל להודיע שהיא תגלגל לאחור את הסכם אוסלו, שאותו ביטל אבו מאזן בהליכתו לאו"ם. כזכור, במסגרת ההסכם הורשו להיכנס לשטחי הרשות הפלשתינית כ־70 אלף לוחמי פת"ח ומנהיגיהם, אבל זו היתה מחווה לקראת שלום, ולכן בעת גלגול ההסכם לאחור דינה להתבטל ודינם לחזור למקום שממנו באו עם משפחותיהם, שאותן איפשרה להם ישראל להכניס לשטח.

מכיוון שממשלות ישראל מאז הסכמי אוסלו  גילו רפיון בעניין זה, יש להפעיל לחץ ציבורי חזק על נבחרי העם, על השרים ועל לשכת ראש הממשלה, שסיסמתו: "כאן אסור!"

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו