ארדואן נפל ברשת

הבחירות המוניציפליות, שייערכו היום בטורקיה, נראות יותר כמו משאל עם על התמיכה של העם הטורקי בראש הממשלה שלו מאשר בחירתו של ראש עיר. מה הפלא שארדואן בלחץ. מאז 2002 לא הפסידה מפלגת "הצדק והשוויון" (AKP) בשום מערכת בחירות.

אלא שאחרי כל השערוריות האחרונות של ארדואן והמחנאות שהוא נוקט, הפך פתאום הפסד של המפלגה האיסלאמית שלו לאפשרי. זה חודש ימים שארדואן חורש את טורקיה. הוא מבין עד כמה לתוצאות הבחירות יש השפעה על עתידו. בחודש אוגוסט ייערכו בטורקיה הבחירות לנשיאות, וארדואן מבין כי הדרך לנשיאות עוברת כנראה בעירייה.

כל ההתנהלות בעת האחרונה של ארדואן מעידה על הלחץ הגדול (עד כדי טירוף) שבו נמצא האיש, שראה עצמו עד לא מזמן כמנהיג לכל החיים. סוג של אטאטורק אבל איסלאמי. ארדואן, האוהב להתגאות בדמוקרטיה האיסלאמית שלו, עשה את כל המעשים המצדיקים את המוניטין שלו: הוא דיכא בקשיחות יתרה את מהומות פארק גזי, אסר מכירת אלכוהול, חסם את טוויטר, אסר את יו־טיוב. רק את החילוניות הוא עדיין לא הספיק להוציא מחוץ לחוק.

מרוב איסורים הוא שכח כי לפני כמאה שנה בחרה טורקיה בחילוניות. אבל ארדואן התעלם מ־50 האחוזים שלא הצביעו לו בבחירות האחרונות, ונלחם במודרניות וברשת. הוא עשה זאת בקיצוניות כה רבה, עד כי אולי הוא עצמו נפל ברשת.

אלא שעדיין מוקדם להספיד את ארדואן, גם אם מצבו אינו פשוט. ראש הממשלה הטורקי נהנה משלושה פרמטרים שגורמים לו עדיין לקוות כי מפלגתו תשיג 45 אחוזים מסך הקולות, מה שעבורו ייחשב לניצחון. ראשית, בין השנים 2002 ל־2012 טורקיה רשמה את הצמיחה הגדולה ביותר בקרב מדינות ה־OECD. שנית, הוא נהנה עדיין ממחנה גדול השומר לו אמונים, בעיקר בקרב השכבות החלשות ובקרב אלה התומכים במעורבות הדת בפוליטיקה הטורקית. הסיבה השלישית היא החשובה ביותר: האופוזיציה בטורקיה חלשה וחסרת תוכנית. למפלגות האופוזיציה (CHP ו־MHP) אין באמת תוכנית חלופית, ומפלגת ה־BDP (הפרו־כורדית) מציגה עצמה כמפלגה אזורית ולא לאומית.

ארדואן הבטיח לפרוש אם יפסיד. הוא חייב לזכות בלפחות 40 אחוזים היום, ואז מבחינתו, במצב עניינים שכזה, יהיה זה הפסד שכולו ניצחון.