הורים, אל תדחפו יותר מדי

בשבוע שעבר נבחנתי לסידרה חדשה. אודישנים - חלק משיגרת חייו של כל שחקן, ויש כאלו שירחיקו לכת ויאמרו שזוהי בעצם עבודתו של השחקן. מדי פעם גם אומרים לך "כן". מי שבוחר בעולם הזה עושה את זה מתוך אהבה גדולה למקצוע ובשלות נפשית להתמודד עם הרע כמו עם הטוב. לכן הופתעתי כשבחדר ההמתנה לאודישן חיכתה גם ילדה יפהפייה, מלווה באמא שלה, שנבחנה לאחד התפקידים בסידרה.

הסתכלתי על האנרגיה המטורפת שלה וחייכתי. היא הזכירה לי אותי בגילה, אלא שאצלי בגיל הזה הגבות כבר היו מחוברות. היא היתה חסרת מנוחה, התרוצצה בחדר ההמתנה תוך כדי שאמא שלה חזרה איתה על הטקסט, ובין שורה לשורה עידכנה אותה שמחר יש לה אודישן לפרסומת, אז את הטקסט לאודישן של מחר היא תצטרך ללמוד הערב בהסעה להופעה בים המלח, במסגרת היותה גם רקדנית בלהקת המחול "הגוזלים של יבנה" או משהו בסגנון.

לוח הזמנים הזה נשמע כמו עוד יום נורמלי בחייהן של גל גדות או יעל בר זוהר, אלא שמדובר בילדה בת 7. ניסיתי להבין מהאמא אם הילדה הולכת לבית ספר רגיל כי עם לו"ז כזה לא נשאר מקום ללוח הכפל. "בטח", ענתה האמא. "ואיך היא מסתדרת עם כל הלו"ז הצפוף הזה?" שאלתי בקנאה. הייתי מתחלפת איתה אם לא הייתי מתעייפת רק מלשמוע עליו. "מעולה", היא ענתה, "היא מאוד אוהבת את זה". אוהבת את זה?! אני בגיל 7 אהבתי ארטיק אבטיח. בעודי תוהה, האמא קיבלה שיחה נוספת מהסוכן של הילדה, שעידכן שיש לקטנה יום צילומים לתפקיד אורח בסידרת טלוויזיה בעוד שבוע. 

נזכרתי בילדות שלי, איך שיגעתי את הורי שאני רוצה לשיר בפסטיגל. הם התרוצצו איתי בין אודישנים לחזרות עד שאמרו להם שאין לי שמיעה מוסיקלית. אגב, אמא שלי אמרה לי אז שלא התקבלתי כי יתר הילדים קינאו בי, ולכן הוציאו אותי מהפסטיגל, שקר שבגללו המשכתי לשיר עד גיל 30, דבר שהסב לא מעט סבל להרבה אנשים. בהמשך התרחבתי לחוג דרמה וג'אז, וגם עם זה הם זרמו איתי, אבל למזלי, בישראל של שנות ה־80 האופציות הטלוויזיוניות לא היו רבות ולא היה עדיין ערוץ 2, ככה שפה בערך הסתכמו שאיפותיי להיות טאלנטית בעודי ילדה. וככה נשמרו חיי החברתיים במקום הראשון. כלומר, רוב הזמן הייתי בבית.

"היא אוהבת את זה". המשפט הזה שאמרה לי האמא  לא יוצא לי מהראש. גם אני אוהבת את זה. אבל אני יכולה להתמודד מבחירה עם כל ההשלכות של עולם השואוביז. האם ילדה בת 7 באמת יכולה לבחור להיות בעולם הזה, ואם כן - באיזו צורה? מצד אחד לא הייתי רוצה שההורים שלי ימנעו ממני את חוויית הפסטיגל, מה שהיה גורם לי להאשים אותם כל החיים שבגללם נמנעה ממני קריירה כמו של ריטה. מצד שני, מי רוצה קריירה כמו של ריטה כבר בגיל 7?

הילדה אוהבת את זה? נהדר, עכשיו תתחילו לחשוב על המינון הנכון ועל הטווח הרחוק, כדי שהיא תאהב אתכם גם כשהיא תגדל. ובהצלחה באודישן. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו