"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

להקים מחדש את "המערך"

,עודכן

המערך בין מפלגת העבודה לבין מפלגת הפועלים המאוחדת (מפ"ם) הוקם ב־1969 ופורק ב־1984 וחיבר בין שתי מפלגות שמאל לאחר 20 שנות מאבק ביניהן.

כשהוקם המערך היו לו 63 ח"כים, ואלה היו החודשים היחידים שבהם היה לסיעה אחת רוב מוחלט בכנסת. ב־1984 ניצח המערך בבחירות, אך כדי להקים ממשלה בראשות שמעון פרס היה עליו להקים מסגרת של אחדות לאומית עם הליכוד. מפ"ם לא היתה מוכנה לשותפות זו, ולאחר הקמת הממשלה פרשה מן המערך ופירקה אותו. כמה שנים מאוחר יותר הצטרפה ל"רצ" של שולמית אלוני ול"שינוי" של אמנון רובינשטיין, במסגרת מרצ.

מרצ היתה ממוקמת משמאל לעבודה, התנגדה לממשלת אחדות לאומית והדגישה - לצד יוניותה המדינית - נושאים שלא היו גבוהים במיוחד על סדר יומה של מפלגת העבודה: זכויות האדם ואיכות הסביבה. לאחר הסכם אוסלו היטשטשו ההבדלים המדיניים בין המפלגות, נושא איכות הסביבה אומץ על ידי גורמים משמאל ומימין, ואילו מרכזיות נושא זכויות האדם נותרה כהבדל, אך לא כמחלוקת, בין שתי המפלגות. המחלוקת העיקרית נוגעת לנכונות "העבודה" להשתתף בממשלות אחדות לאומית.

כיום - כאשר בראש "העבודה" עומד יצחק הרצוג ומנהל את מפלגתו ואת האופוזיציה בתבונה ובזהירות, ואילו בראש מרצ, שהכפילה את כוחה בבחירות, עומדת זהבה גלאון המנהלת את מפלגתה במיומנות - אין סיבה אמיתית שלא להקים מחדש את המערך בין המפלגות, תוך כדי שמירה על מוסדותיהן הנפרדים, וללכת יחד לבחירות הבאות כסיעה משותפת בכנסת (עם 21 חברים זו תהיה הסיעה השנייה בגודלה).

אין שום מחלוקת של ממש בין שתי המפלגות בשלב זה של ההיסטוריה. הסיבה העיקרית לכך שהמערך אינו מוקם היא ההערכה (שהתחזקה בעקבות הבחירות האחרונות, שבהן הליכוד ביתנו קיבל הרבה פחות מנדטים משתי המפלגות המרכיבות אותו) כי כוחן האלקטורלי המשותף יהיה קטן מכוחן כיום. זו הערכה בלתי מדעית והיא אינה יכולה להצדיק את ההליכה הנפרדת של השתיים. יש מקרים שבהם איחודים מחזקים כוח (כמו מרצ ב־1992) ויש כאלה המחלישים. הכל תלוי בנסיבות שבהן מתקיים האיחוד.

העבודה היא, כיום, המפלגה השלישית בגודלה בכנסת. היא נמצאת במעגל שוטה: מכיוון שהיא קטנה, ההערכה היא שאין לה סיכוי להגיע לשלטון, ובשל כך אין תומכיה יוצאים בהמוניהם להצביע עבורה, ולכן היא נותרת קטנה. היא חייבת להתחזק כדי להפוך, מחדש, אלטרנטיבה לליכוד. מרצ יכולה לתת לה את החיזוק הזה, בלי להתפשר על ערכיה ועל כוחה, ולהקים את המערך החדש. אירועי השבוע שעבר מחזקים את התחושה כי זה הזמן לעשות זאת.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר