הניצולים הם המשימה שלנו

מדינות העולם עברו כברת דרך לאורך השנים בכל הנוגע להנצחת השואה. לפני עשור לערך קיבלו האומות המאוחדות החלטה לציין בכל העולם ב־27 בינואר, שבו שוחררו מחנות אושוויץ ובירקנאו, את זיכרון השואה, ואכן פרלמנטים ומוסדות רבים בעולם מייחדים לכך יום זה. בהתאם, גם ההכרה באחריות לרווחת הניצולים נמצאת היום במקום טוב יותר.

ביום זה מנציחים את זכר הקורבנות, ומן הראוי הוא כי אנו כאן, בישראל, נחשוב גם על הניצולים, אלה ששרדו את התופת וחיים בינינו. הם מונים היום כ־180 אלף איש וגילם הממוצע 84, אך מספרם מתמעט והולך מדי יום ביומו. בישראל, גם אם קיימת רגישות ציבורית גדולה יותר למצבם ולצורכיהם מאשר בעבר, עדיין יש ניצולים שחיים מתחת לקו העוני. במדינתנו, שקמה במידה רבה גם בזכותם, יש ניצולים שאינם זוכים בסיוע המגיע להם מהממשלה, זאת בגלל עיוותים שנוצרו עקב מצב משפטי מיושן המבדיל בין אלה שהגיעו לארץ עד 1953 לבין אלה שהגיעו אלינו, שלא באשמתם, מאוחר יותר. רק חלק מהניצולים ממזרח אירופה שעלו מאוחר יותר מקבלים סיוע צנוע מממשלת גרמניה, וגם בין אלה קיימות קבוצות שכלפיהן הגרמנים אינם חשים כל אחריות. כך, לדוגמה, ניצולים מרומניה שעונו על ידי השלטון הרומני עוד בטרם הכיבוש הגרמני.

גם לגבי החזרת הרכוש שנשדד והוחרם על ידי הנאצים ולאחר מכן הולאם על ידי הקומוניסטים, קיימות בעיות קשות, וחלק מהמדינות - למשל, פולין - אינן מחזירות אותו לבעליו החוקיים. מצב זה מחייב אותנו, את מרכז הארגונים של ניצולי השואה, את כנסת ישראל ואת החברה כולה, לא להרפות מהמאבק לתיקון העוולות ולהשגת זכויות והטבות לכולם, כדי לאפשר להם לחיות את שארית חייהם בכבוד וברווחה. על הממשלה להיערך ולמצוא פתרונות הוגנים לצורכיהם המשתנים של הניצולים, בעיקר בתחומי הבריאות והסיעוד.

מספרם המתמעט והולך של הניצולים מחייב אותנו לשמר את הזיכרון ממקור ראשון כל עוד הדבר ניתן. להנצחת הקהילות שנכחדו יש מקום חשוב, אך לא רק באמצעות אנדרטאות, טקסים ומוזיאונים. בסקר שערך המכון הבינלאומי לחקר השואה "משואה" בקרב בני הנוער, ציינו 51% את עדויות הניצולים עצמם כגורם המשמעותי ביותר עבורם בלימודי השואה. המסעות לפולין ולימודי ההיסטוריה באו לאחריהן.

החינוך הוא כלי משמעותי להנחלת לקחי השואה ומשרד החינוך נערך להרחבתו, ואנו מברכים על כך. דווקא בימים אלה מקבלים הלקחים שאותם נלמד חשיבות גדולה: האם לצד הצורך בקיומה של מדינה חזקה, מדינתו של העם היהודי, ננחיל לילדינו גם מסר הומניסטי? בל נשכח שללא שנאת הזר, הגזענות וההסתה, השואה לא היתה מתקיימת. הנתונים המדאיגים ביותר באותו סקר שערך מכון "משואה" עלו בהקשר של הגזענות ושל שנאת הזרים בישראל. 74% מבני הנוער סבורים שהן קיימות במידה רבה או במידה רבה מאוד. על המדינה להילחם ללא פשרות בתופעות אלו ולעקור אותן מתוכנו. על עם למוד סבל כמו שלנו מוטלת החובה לקיים חברה פתוחה וסובלנית. זאת גם חובתנו המוסרית כלפי המיליונים שהושמדו בשל מוצאם ואמונתם.

חושבים אחרת? טקבקו לנו!