המבחן והציון אינם חזות הכל
, עודכן
"יש רעיונות שכולנו משועבדים להם, שאנו פשוט מקבלים כמובנים מאליהם כסדר הטבעי הנכון של הדברים, הצורה שבה הדברים קיימים. ורבים מרעיונותינו נוצרו לא כדי להתמודד עם הנסיבות של מאה זו, אלא כדי להתמודד עם הנסיבות של המאות הקודמות" (מתוך הרצאתו של סר קן רובינסון ב־TED).
בשנה האחרונה אנחנו עדים לרענון מחשבתי ניכר סביב מערכת החינוך. השאלות "מה זה חינוך?" ו"מהי מטרתה של מערכת החינוך?" תופסות תאוצה. במשך כ־100 שנים מערכת החינוך קפאה על שמריה והיתה מותאמת מאוד לעולם התעסוקתי, היצרני, הטכנולוגי והמחשבתי של קום המדינה. המורה היה בעל הידע, ואנחנו היינו בעלי יכולת הקיבול וההקאה. הקידמה קפצה עלינו, אבל מערכת החינוך בשלה. התלמידים נשארים בכיתות של 40 מול מורה שמעביר להם את החומר שהוא הכין. אותו החומר שהילדים יכולים לקבל היום בלחיצת כפתור באמצעות גוגל וויקיפדיה.
המבחן הפסיכומטרי ביקש מאיתנו לעשות אותו הדבר - לקחת קורסים יקרים, כי כבר אי אפשר להתכונן למבחן הזה לבד, לשבת במשך שלוש שעות וחצי ולהקיא נוסחאות וטריקים לפיצוח שאלות בשיטה סטנדרטית אחידה שתתאים לכאורה לכלל תלמידי מדינת ישראל, ולא תיתן בסוף הזדמנות שווה לכולם באמת.
בתור ילדה עם קשיי ריכוז והיפראקטיביות מסוימת, מצאתי את עצמי בוהה שעות ארוכות בכיתות הלימוד, מנסה להתרכז ולהקשיב, ובעיקר מנסה ללמוד טוב־טוב את כל החומר לפני המבחן, להחזיק אותו היטב במוח רק כדי לשכוח הכל דקה אחרי המבחן.
האם באמת אנחנו זקוקים ל־220 ימי לימוד בשנה, במשך 12 שנים, רק על מנת להגיע להישגים טובים בבחינות הבגרות ובפסיכומטרי? האם אי אפשר להגיע להישגים הללו גם בשנים מועטות בלימודים אקסטרניים? ודאי שאפשר, ויוכיחו מכוני הלימוד לפסיכומטרי שמלמדים אותנו הכל בתוך שלושה חודשים. אבל מערכת החינוך מעניקה לנו הרבה מעבר ליכולת לעבור את הבגרויות בשלום ולהצליח במבחני הקבלה לאוניברסיטה. מהות מערכת החינוך היא הפיכתנו לאנשים חברתיים, טובים יותר, סקרנים ויצירתיים יותר.
מבחני הכניסה לאוניברסיטה צריכים לפוג מן העולם. מי שרוצה להרחיב את עולמו וחשוב לו ללמוד מקצוע מסוים, אדרבה, שיירשם, ילמד ויעשה מאמץ, או מאמץ־על, כדי להתגבר על הבחינות במהלך התואר בשלום. יכול להיות שבתור נער בן 16 הוא היה עסוק בעיקר בעניינים חברתיים, וכך נראית תעודת הבגרות שלו, אבל אם מערכת החינוך תעשה את עבודתה באמת ותשכיל להחדיר באותו נער סקרנות, מוטיבציה ולהט, את התואר הראשון שלו הוא יעבור בציונים נהדרים, אף על פי שאולי לא סיים את מבחני הבגרות או לא קיבל 700 בפסיכומטרי.
הכותבת היא יו"ר ארגון "הורים עובדים לשינוי", מנכ"ל משותף ברדיו "קול הילדים"
