"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
ה"פליטים" וההטעיה הפלשתינית

ה"פליטים" וההטעיה הפלשתינית

,עודכן

למילים יש מרכיב מרכזי בשיח על הסכסוך עם הפלשתינים והן משפיעות על האופן שבו אנחנו תופסים את מהותו ואת הסיכוי לפתרונו. לכן מוזר שדווקא ישראל, על גורמיה הרשמיים, עושה שימוש במינוח השגור בצד הפלשתיני "פליטים", כדי לדבר על מיליונים שבשום הקשר אחר לא היו נקראים כך.

בפועל, הרוב המכריע שעליו מדובר הם צאצאי הפליטים המקוריים, שלא היו זכאים להיקרא כך לו היה מדובר בכל סכסוך אחר שאינו עם ישראל. בכל סכסוך אחר בעולם שבו יש פליטים, מטופלים אלו על ידי סוכנות הפליטים של האו"ם. על פי כללי הסוכנות, מעמד הפליטות אינו עובר בירושה באופן אוטומטי, ובשום מצב אין הורשת פליטות בלי שנעשה ניסיון מקביל ליישב מחדש את הפליטים. רק עבור הפליטים הפלשתינים קיימת סוכנות ייחודית משלהם, אונר"א, שמעניקה, על דעת עצמה ובאופן אוטומטי, מעמד פליט לכל צאצא של הפליטים המקוריים, כבר דור חמישי. גרוע מכך, היא עושה זאת כשתנאי הפעולה שלה אוסרים באופן מובהק כל ניסיון ליישב את צאצאי הפליטים הפלשתינים מחדש או במקום מושבם (בעזה, בגדה המערבית, בירדן, בסוריה ובלבנון), ובכך מנציחה את מצבם. כלומר, לפי אונר"א, מי שנולד בעזה להורים שנולדו וחיו בעזה, שאף הם נולדו להורים שחיו ונולדו בעזה, עדיין ייקרא פליט מאשקלון שב"פלשתין".

לכן, במצב הקיים, אימוץ המינוח הפלשתיני על ידי ישראל מהווה, שלא במתכוון, סוג של הכרה בכך שבמקום עשרות אלפים בודדים של פליטים, שאכן איבדו את בתיהם בעת המלחמה ועדיין בחיים, יש לכל הפחות 5 מיליון פליטים. נוסף על כך, עצם השימוש במונח פליט מקפל הכרה ברעיון שיבת הפליטים למקומות מגוריהם. הרי הדימוי המוטעה שעולה מן המילה פליטים הוא של מי שזה עתה נמלטו מהתופת וכעת מצטופפים באוהלים הפרוצים לקור ולרוח, מחכים לשוך הקרבות כדי שיוכלו לשוב לבתיהם. איש אינו מדמיין פלשתינים בני המעמד הבינוני החיים ברמאללה, כאזרחי הרשות הפלשתינית, ושנולדו גם הם להורים מרמאללה וכן הלאה, אבל במצב הנוכחי גם אלה מכונים פליטים.

כשמדברים על מיליוני "פליטים" שעתידים לשוב לבתיהם, ברור שאין כל סיכוי להגעה להסדר שלום המבוסס על חלוקה בין מדינה לעם היהודי לבין מדינה פלשתינית. אך לו היו מדברים, כפי שנכון, על עשרות אלפי פליטים בלבד, כולם בני יותר מ־65, השאלה היתה מקבלת את מימדיה הראויים ואפשר היה לדבר על פתרונה באופן הגיוני. לכן כל עוד מתנהל משא ומתן ואין עוד הסדר קבע שחותם את הסכסוך בין ישראל לפלשתינים, ראוי לכל הפחות שהצד הישראלי לא יאמץ את המינוח הפלשתיני על שלל משמעויותיו ויעשה שימוש במונח המדויק - הפליטים, ובנבדל מהם - צאצאיהם.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו