גם הבנקים אחראים | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

גם הבנקים אחראים

, עודכן

אין צורך להיות פרשן כלכלי ומומחה לשוק ההון כדי להבין מדוע נוחי דנקנר מוסיף להיאבק על השליטה באי.די.בי, שכן כל אחד מבין כי רק אם ישמור בידיו את השליטה בפירמידה החרורה יש לו סיכוי להימנע מפשיטת רגל אישית. אביו יצחק דנקנר אמר זאת אמש ברחל בתך הקטנה. אשר על כן מובן גם מדוע מי שנפגע מהתנהלותו הכלכלית מתנגד בתוקף לכל הסדר אשר יהיה פחות מהדחתו המוחלטת מעסקיו הקורסים.

בכל זאת בצד האישי־פסיכולוגי נחישותו והתמדתו ראויות להערכה. הוא אינו מוותר גם כאשר הסיכוי שואף לאפס, וההצדקה להצלחתו היא בשיעור דומה. רוב האנשים אשר היו נקלעים למצב כה נחות בתחום הכלכלי, או למצב מקביל בכל מגזר מקצועי אחר, היו כבר מרימים ידיים ונוטשים את ספינתם, ומתיישבים פסיביים בפינת הזירה. זה לכבודו גם ברגעים שבהם הזעם כלפיו רב, והוא אכן כזה.

אליעד שרגא מהתנועה לאיכות השלטון אמר לי אתמול כי עלייתו ונפילתו של דנקנר מזכירות את האירועים שבהם המצביא או הקיסר ברומא התקבלו בהתלהבות ובהערצה ובסגידה, ואז ניצב לידם עוזר אישי שלחש על אוזנם: 'זכור את יום מותך', כדי שגם המצליחן הגדול יידע גבול אישי וריסון עצמי. ניסינו להיות הלחשן הזה, טען שרגא, ודנקנר לא האזין.

דנקנר עשה שורה של מעשים בלתי נסבלים, ולרוב על חשבון הציבור. הוא קיבל את כספי הציבור וחילקם בין אנשיו, והשיא היה כאשר בהיותו בדרך לפשיטת רגל קנה את "מעריב" - שערורייה שעוד תידון רבות בציבוריות הישראלית לצד אחרות. הוא האחראי העליון, הראשון, למה שאירע, אבל אינו היחיד.

על מעשיו נכתב רבות. על מהותם ידובר בבתי המשפט ובדיונים ציבוריים. אבל מישהו נתן לו את הכספים האלה - ראשי המוסדיים וקרנות הגמל והפנסיה וכל העומדים בראש הארגונים אשר נועדו להבטיח את רווחת העמל בזקנתו ובמחלתו, והם בחוסר אחריותם הפקידו אותו בידי אדם אחד, דנקנר.

ציון קינן וגליה מאור ואיתן רף ושאר הבנקאים ומנהלי המוסדיים והקרנות חייבים תשובה לציבור כיצד זה קרה; כיצד לא הבחינו; מה גרם להם ללכת שבי אחריו; ההיה זה מעין כישוף או אשליה עצמית או לא אכפתיות ובלבד שהבועה לא תתפוצץ בתקופת הכהונה שלהם?

הסאגה של דנקנר תתנהל ותסתיים כפי שיחליטו בתי המשפט והרשויות המוסמכות. הסיפור של האנשים אשר איפשרו את השערורייה חייב להיות ברשות הרבים. זו הדוגמה האולטימטיבית של זכות הציבור לדעת. בתוספת הבשורה, שהיום עומדת הכנסת לאשר את חוק איסור הריכוזיות אשר ימנע הקמת פירמידות מזן דנקנר בעתיד.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר