הקומבינות לא נגמרו | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הקומבינות לא נגמרו

, עודכן

לא פחות משחשוב כי ניר ברקת יוסיף לכהן כראש עיריית ירושלים, ולא משה ליאון, יש משמעות מיוחדת לעובדה כי "ברית הזוגיות" בין אביגדור ליברמן לבין אריה דרעי ספגה מכה עזה וכואבת. עד לפתיחת הקלפיות בירושלים רווחה הנחה בכל המערכות הפוליטיות שדרעי וליברמן הם הרכב מנצח ואיש אינו יכול להם. הדעת נותנת כי היא גם הנחתה את רואה החשבון ליאון - איש שקול וזהיר ומתוכנן - כאשר נתן את ידו להרפתקה שהם רקחו בעבורו.

סביר שליברמן ודרעי הבטיחו לו תמיכה שמעולם לא היתה להם, וממילא מעולם לא הופקעה מהם במהלך ההתמודדות. יותר סביר שגם ליאון נפל קורבן לאקסיומה המסתכמת במשפט כי "אי אפשר עליהם". אם ליברמן ודרעי לצידו - הניצחון עימו. טוב וחשוב שהנחת היסוד הזאת התנפצה. הפעם הראשונה לעולם אינה האחרונה.

לא רק ליאון מעד. עימו שרים נשואי פנים כגלעד ארדן וישראל כץ וגדעון סער וסילבן שלום, וסגניהם זאב אלקין ואופיר אקוניס ונוספים. למי הם נושאים פנים מאז אתמול בבוקר? הרי הם הבחינו כי חמישה חברים נכבדים בירושלים - בנימין נתניהו ועימו בני בגין וציפי חוטובלי ודן מרידור וראובן ריבלין - לא נקפו אצבע למען מי שתואר בפי דרעי וליברמן וכמה עסקנים מקומיים כמועמד המוצהר של הליכוד לראשות העיר.

כתבתי כאן כי בעיניי נתניהו היה מיטיב לעשות אילו הצטרף בגלוי לתומכים בברקת. אך גם לשתיקתו היה משקל רב, ואפשר כי יצא מן המערכה מחוזק, ושוב אינו חושש מדברי האמת שנפלטו מפי דרעי: פניו לפירוק הממשלה בעזרת ליברמן. האופציה הזאת נגוזה עוד לפני שסיימו לספור את הפתקים.

אין זאת אומרת שהקומבינות פסו מהכנסת ומהממשלה. סביר להניח כי ליברמן יוסיף לשלוט ביד רמה בישראל ביתנו, ואם פסק דינו אשר יוקרא בירושלים ב־6 בנובמבר לא ימיט עליו קלון, הוא ישוב לזירה בכוחות מאוששים. לעומת זאת מעמדו של דרעי אינו יציב כבעבר. ש"ס נכשלה באלעד. היא רשמה ניצחון בבית שמש, אבל זאת הודות לטעות של נפתלי בנט מהבית היהודי, שלא עמד בהתחייבותו למועמדת אשר אושרה והעתיק את תמיכתו למישהו אחר. נשים בבית שמש כעסו, ולא מן הנמנע כי פתקי הצבעה שלהן העניקו לדרעי (כמעט בהיסח הדעת) את הניצחון היחיד שרשם לעצמו.

הכל תלוי באלי ישי. אם יעז - אפשר שיצליח לקרוא תיגר על מנהיגותו של דרעי. הרב עובדיה איננו, "והרשות נתונה". ש"ס וישראל ביתנו זקוקות לניעור יותר מכל מפלגה אחרת, ואילו לשרי הליכוד ניתנה הזדמנות להשתחרר מלפיתת דרעי וליברמן ולשנן לעצמם את מה שהכל מצטטים מפי רבי נחמן מברסלב: "והעיקר - לא לפחד כלל".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר