הרגע של היחידות המיוחדות

מתקפת הטרור בקניה מזכירה את מתקפת הטרור במומבאי שבהודו בשנת 2008. בהודו המתקפה נמשכה כארבעה ימים ובקניה היא נמשכת, נכון לכתיבת שורות אלה, כבר יותר מ־48 שעות. בשני המקרים, בדומה למקרים אחרים, מדובר במחבלים רבים שמנסים בראש ובראשונה לייצר פיגוע הרג המוני, ואם הם לא נבלמים בתוך זמן קצר - לקחת בני ערובה.

בדרך כלל קיים קושי לבצע מתקפת טרור כזו כשיש מערכות מודיעיניות ויכולות סיכול בזמן אמת. במקרה שלפנינו חשוב היה לפגוע במחבלים עוד בטרם הגיעו לקניון. הפעילות של ארגונים קיצוניים, כגון אל־קאעידה בקרן אפריקה, אינה מפתיעה, ועל כן כשהאירוע יסתיים, היכולת לסכל אותו מבעוד מועד תהיה אחד הדברים המרכזיים שיצטרכו לתחקר.

כשפיגוע בכל זאת יוצא אל הפועל, נכנסות לתמונה היחידות המיוחדות כדי למנוע טבח. את בני הערובה אפשר להציל בשתי דרכים: באמצעות ניהול משא ומתן תוך כדי כניעה של המחבלים, או באמצעות פריצה שדורשת מיומנות כמו של הימ"מ שלנו או של יחידות דומות בעולם. הזמן הוא פקטור חשוב. אם בני הערובה לא מוצאים להורג בזמן ניהול המשא ומתן, אפשר להמשיך ולמצות את שלביו. רמת הסיכון בפריצה גבוהה הן לבני הערובה והן לפורצים. אלו הם חלק מהסיכונים שצריכים להיות מובאים בחשבון.

לצבא בקניה יש מיומנויות סבירות, ובין ישראל לקניה שוררים גם יחסים בילטרליים טובים, כולל אמנה לשיתוף פעולה בנושאי טרור, הלבנת הון ולחימה בפשיעה, שעליה חתם בשנים 2011-2010 השר לביטחון הפנים יצחק אהרונוביץ'.

קניה תלויה בהשקעות חיצוניות. היא מתבססת, בין השאר, על תיירות ועל סחר, ולכן היכולת שלה לסיים את האירוע כמה שיותר מהר, למזער את הפגיעה בבני הערובה ולוודא שהפיגוע אינו זולג למקומות נוספים חשובה מאוד לשמירה על התדמית שלה ועל תחושת הביטחון.