אם נוטלת חיי שני ילדיה שהיא עצמה העניקה להם חיים. רוצחת בדם קר את אותם שניים יחידים הקשורים אליה בקשר דם. לא מטביעה באמבטיה או בים, גם לא חונקת, גורמת להם למות מוות מהיר, אבל מותירה אותם שלמים ויפים כפי שלבטח היו. דקות ארוכות היא נועצת בהם פעם אחר פעם סכין, רואה אותם שותתי דם, צועקים ובוכים, מתחננים על נפשם בפני אמם שלהם, ולא מתעשתת גם כשאחותה מנסה להניא אותה מלסיים את שהתחילה.
השכנים אומרים עליה שהיא היתה אמא טובה, גם הסייעות בגן מעידות שהיא דאגה להם. כאילו שאם היתה פחות טובה או דואגת היה אפשר למצוא קשר נסיבתי למה שקרה או לפחות להבין אותו. מתברר שלא. אין קשר לכמה האמא הזו דאגה לילדיה. גם אימהות קצת פחות טובות או דואגות, כך אני רוצה להאמין, לא מפלחות בסכין את לבבות ילדיהן.
אז מה קרה שם בדיוק? למה היא הגיע לכדי מעשה פטאלי שכזה? איך לא זיהו את המצוקה לפני? ואילו כן היו מזהים, האם היה אפשר למנוע את הרצח הזה? האם היה אפשר לעצור אותו רגע לפני ששיקול דעתה השתבש, והאומנם? האומנם השתבשה עליה דעתה באותו רגע קר ונמהר או שלאסון היו תאריך ושעה ואופן ביצוע ידועים מראש? האם מה שהתרחש היה אכן מתרחש אילו הילדים היו מבקרים בגן ובבית הספר, או שאולי השעות האינטנסיביות במחיצתם בחופשה הארוכה, אולי ארוכה מדי במקרה של אותה אם חד־הורית, הביאו אותה למצב קיצון בלתי נתפס לפי השכל הישר? ובהנחה שהאם תשתקם מפצעיה ותבוא לפני שופט, היא תצטרך להיאסר לעולם או תסתפק, כמו קודמותיה, בכמה שנים בלבד מאחורי סורג ובריח?
לחלק מסימני השאלה הרבים הללו יהיו הפתרונים, לחלקם לא. לשני האחים מירושלים זה כבר לא ישנה. כבר לא תהיה להם שנה טובה, כבר לא תהיה להם סוכה, כבר לא ישנה כמה חרטה תביע בהמשך האם.
אח ואחות התעוררו לבוקר שמשי נוסף בחייהם, והם כבר לא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו