יום כיפור: שתי פנים למלחמה

מי שעוקב אחר הכתבות המרגשות בטלוויזיה ובעיתונות במלאות 40 שנה למלחמת יום הכיפורים עלול לקבל את הרושם שבמלחמה הכואבת והקשה הזאת היו רק ביזיונות ומחדלים. הן מספרות על הכאב הנורא של המשפחות השכולות, על האובדן של צעירים ששילמו בחייהם על מחדלי ההנהגה, על פדויי השבי שסובלים עד היום מהטראומה, על הפצועים שחולצו מן התופת ושעד היום מלקקים את הפצעים, על הכשלים בגיוס המילואים, על המחסור החמור בציוד ועוד.

לעומת זאת, הישגי המלחמה נדחקו מעט לקרן זווית. ממעטים לעסוק בהם. לא מספרים על כיתור הארמיה השלישית, על ראש הגשר שהוקם על תעלת סואץ ואיפשר לטנקים של צה"ל ולכוחות הרגלים לחצות את התעלה ולהיכנס לאפריקה (כפי שכונו אז השטחים שצה"ל השתלט עליהם בצידה האחר של התעלה), על הכוחות שהגיעו לפאיד ואיימו על קהיר הבירה, על השיחות בין ישראל למצרים בקילומטר ה־101 מקהיר, על המהפך שחל בגיזרה הסורית כשצה"ל אילץ את הכוחות הסוריים לסגת וכוחות השריון שלנו הגיעו לקוניטרה והיו בטווח מאיים על דמשק הבירה.

לא מאירים מספיק את סיפורי הגבורה של חיילים ומפקדים, החל באריאל שרון, דרך חיים בר־לב ויאנוש בן־גל ועד אביגדור קהלני ורבים אחרים, שהמשיכו גם בימים הקשים של המלחמה, שנכנסנו אליה בנחיתות עצומה ובלתי ערוכים כראוי, לעשות הכל כדי להפוך את הקערה על פיה. הודות לתושיה, לאומץ הלב ולנחישות הם הגיעו להישגים צבאיים בעלי חשיבות אדירה - לא רק למורל של הציבור בעורף, שהיה שפוף בשל יותר מ־2,600 החללים ואלפי הפצועים, אלא גם ליוקרתו של צה"ל כצבא בעל יכולת, שזכה במלחמת ששת הימים לתואר הצבא הטוב בעולם.

יש חשיבות רבה לספר גם על ההישגים, על ההצלחות ועל מעשי הגבורה, משום ש־53 אחוזים מכלל אזרחי ישראל כלל לא היו כאן במלחמת יום הכיפורים. ילדים שנולדו לאחר 1973 או שהיו אז תינוקות ועולים חדשים שהגיעו לאחר המלחמה. ציבור רב ועצום זה של יותר מ־4 מיליון נפש זכאי לדעת את כל האמת על מה שקרה במלחמת יום הכיפורים.

לא צריכים, חלילה, לטייח את המציאות ולהתעלם מהעובדה שהממשלה בראשותם של גולדה מאיר ושל משה דיין כשלה בצורה מחפירה, אסור לטשטש את המחדל המודיעיני הנורא, את היוהרה ואת שהחצנות שאפיינו אותנו בשנים שבין 1967 ל־1973, שבאו לידי ביטוי בדבריו של הרמטכ"ל דאז דוד אלעזר, שאמר ביום השלישי למלחמה "נשבור להם את העצמות" כשלנו כבר היו כמעט 2,000 חללים.

כמי שהשתתף במלחמת יום הכיפורים וראה בעיניו בדיונות של סיני את המחדלים ואת הכישלונות, אבל גם זכה לאחר הפסקת האש לחצות את התעלה, לסייר בפאיד ולראות את כוחות צה"ל ב"אפריקה" וחש גאווה לראות את דגל ישראל מתנופף בקילומטר ה־101 מקהיר, אני מאמין שמן הראוי שילדיי ונכדיי יקבלו את כל המידע על מה שהתרחש לפני 40 שנה. יש ללמד את הדור הצעיר בבתי הספר את כל פרטי המלחמה כדי שלא יקבלו תמונה מעוותת שישראל, חלילה, ספגה מפלה במלחמת יום הכיפורים. אסור לייפות את מה שקרה, אבל גם לא להשחיר אותה לחלוטין.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו