"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

דמוקרטיה אינה רפובליקת בננות

,עודכן

בשבוע שעבר פורסם במדור זה מאמר מאת איזי ליבלר, הקורא לחסום את הקולות המגוונים מצד חברי הממשלה והקואליציה בנושא מדינה פלשתינית ולחייב אותם לייצג עמדה אחידה ו"לדבר בקול צלול ואחיד".

ליבלר מגדיר את מגוון הקולות בנושא הזה כמציאות של "רפובליקת בננות", אבל כנראה הוא שכח לבדוק במילון מהי משמעות הביטוי. ובכן, מקורו במדינות מרכז אמריקה, המאופיינות במשטר לא דמוקרטי, כושל ומושחת, המושפעות מהתערבות חזקה של מדינות זרות והעושות שימוש בצבא לדיכוי העם. דווקא ברפובליקת בננות הממשלה בדרך כלל מדברת בקול אחיד, כחלומו של ליבלר, והקול הזה מוכתב לה לרוב על ידי שליט יחיד - הצבא, או מעצמה זרה.

המציאות הפוליטית הישראלית מתנהלת, לשביעות רצונו של ליבלר או שלא, במסגרת רפובליקה פרלמנטרית ולא שלטון דיקטטורי. ברפובליקה פרלמנטרית, הקואליציה והממשלה מורכבות מראש ממפלגות ומפוליטיקאים בעלי עמדות שונות, המשתפים פעולה בלי לוותר על עקרונותיהם. גם במדינות רבות אחרות, בייחוד באירופה, אפשר למצוא באותה ממשלה פוליטיקאים המחזיקים בעמדות שונות בסוגיות המרכזיות ביותר, כולל עמדות המנוגדות לזה שעומד בראשות הממשלה. באיטליה מכהנים, למשל, אנשי שמאל רדיקלים לצד אנשיו של ברלוסקוני, וזו לא הדוגמה היחידה.

לכן, גם בישראל טבעי למצוא בממשלה פוליטיקאים ומפלגות המחזיקים בעמדות שונות בנושא מהותי לעתיד ישראל, כמו הדרך הנכונה להתמודדות עם הסכסוך הישראלי־פלשתיני. העמדות הוצגו לציבור בבחירות, והוא שלח את נציגיו לכנסת ולממשלה בהתאם לתפיסות שנראו נכונות בעיניו. בייחוד הדברים נכונים בנוגע לתפיסה של "שתי מדינות", שלא הובאה להצבעה בשום פורום ממשלתי ואינה מופיעה בקווי היסוד של הממשלה, מה שפוטר את חבריה מהחובה להזדהות עימה.

הדברים נכונים שבעתיים כאשר אנחנו מדברים על הליכוד. בפעם האחרונה שבה הנושא עלה במרכז הליכוד, רוב גורף הצביע נגד הקמת מדינה פלשתינית. מי שהוביל את ההחלטה וגיבש את הרוב היה אז ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו, כנגד עמדתו של ראש הליכוד וראש הממשלה דאז שרון. לכן טבעי שגם בתוך הליכוד חברי ממשלה רבים עדיין נאמנים לתפיסה הזאת. גם הסקרים מלמדים כי בהחלט ייתכן שרוב מצביעי הליכוד עדיין תומך בתפיסה הזאת.

ריבוי הקולות שמפריע כל כך לליבלר הוא ביטוי עמוק ביותר למהותה של הדמוקרטיה הישראלית ולעמדות האזרחים. לא רק שזכותנו להמשיך לדבוק בעיקרון שהליכוד הלך בדרכו במשך השנים, אלא זו גם חובתנו לציבור ששלח אותנו לכנסת ולממשלה. אנחנו מכבדים את זכות רה"מ לחשוב אחרת ולהוביל קו שנראה לו נכון, בניגוד לעמדתנו, אבל גם הקהילה הבינלאומית חייבת להיחשף לתמונה האמיתית של העמדות בציבור, גם אם אינן תואמות את הלחצים שמופעלים עלינו מבחוץ. רק כך לא נהפוך את ישראל לרפובליקת בננות באמת.

הכותב הוא סגן שר החוץ וח"כ מטעם הליכודטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר