היה צריך להסגיר את עמיתיו לפשע | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

היה צריך להסגיר את עמיתיו לפשע

, עודכן

עיסקת הטיעון שחתמו עורכת הדין אורלי דורון ועמיתיה מהפרקליטות עם השופט בדימוס דן כהן סבירה למדי. כל עוד היתל בישראל וחסה בצילה של ממשלת פרו, הסכימה הפרקליטות כי אם יסגיר עצמו ייכלא לארבע שנים בלבד. אך כהן התגרה בגורלו יתר על המידה והימר שלא יוסגר, וכאשר הגלגל התהפך לפתע והוא מצא עצמו בעל כורחו בישראל - העלתה הפרקליטות כראוי את סף תביעתה. ארבע שנות כלא הפכו לשש.

בשבשו הליכי משפט בעודו יושב בפרו, העניק כהן ראיון לגידי וייץ מ"הארץ". הוא אמר כי אם אכן ההאשמות נגדו נכונות - הן חמורות מאוד. עתה הוא עצמו מודה בעיסקת הטיעון בביצוען. הכתם המוסרי הוטל עליו במו ידיו.

יש רק פגם בולט בעיסקה: כהן לא גילה לפרקליטות מי נהנה עימו מכספי השוחד, המגיעים לכדי 20 מיליון דולרים. מי מתהלך חופשי וזקוף באירועי הצמרת החברתית כאילו אין בכיסו כסף מלוכלך? בנקודה זו לא ברור מדוע אצה לפרקליטות הדרך, הן ממילא כהן עצור עד לגמר ההליכים נגדו, ואפשר היה להוסיף ולהתדיין בפני השופט חאלד כבוב. ייתכן שבתנאי אי הוודאות הלוחצת של ההתנהלות המשפטית, היה נשבר וחושף את העבריינים האחרים.

פרשת השוחד הגדולה של דן כהן אינה יותר מעניין אישי, בסך הכל עוד עבריין. אך לא בדיוק, כהן היה עילוי. משכיל ומבריק וחכם וחד לשון. לעתים ניבל יתר על המידה את פיו, אבל כשדיבר לגופו של עניין, עשה כן בתבונה ובידענות. הוא היה בן בית בצמרת המשפטית והפוליטית של ישראל. הכרתיו לפני כ־21 שנים. שהיתי בביתו פעמיים או שלוש ופגשתי בשופטי העליון, בפוליטיקאים ובקציני צבא (מיל') בכירים - כולם נקיי כפיים. בפעם האחרונה נראה כהן במסיבה לכבוד מינויה של נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה, ולאחר מכן נעלמו עקבותיו, עד שנמצא בפרו.

הבעיה היתה שבשמונה השנים שחלפו מאז הוא נותר נשוא פנים כבימים שקדמו להגשת כתב האישום נגדו. רבים עלו אליו לרגל בלימה בפרו, ובעיקר סיפקו לו הגנה מילולית מהסוג המקובל בישראל, שהוא חף מפשע וטרם הוכחה אשמתו. אפילו העובדה כי הוא עבריין נמלט לא שינתה את האהדה כלפיו.

ברור כי בני משפחתו וחבריו הקרובים צריכים להישאר לצידו ולחזק את ידיו בכלא. הבעיה היא אם יוסיף להיות "אחד משלנו" בצמרת החברתית ובן בית אצל שועי הארץ, לא בנסיבות פרטיות אלא קבל עם ועדה.

מבחן הקלון והנורמות של החברה הישראלית אינו נקבע רק בפסק הדין. גם לא בעיסקת טיעון שתוכנה זועק לשמיים, אלא בהתייחסות לעבירות נתעבות כל כך כקבלת שוחד, מירמה והפרת אמונים, שיבוש הליכי משפט והימלטות עבריינית מן החוק. "החברה הגבוהה" הישראלית היא העומדת עתה למשפט הציבור.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר