השאיפה שלנו היא חלק מהחוויה

ועדת השרים לחקיקה עשתה שלשום צעד לשינוי פני הכדורגל. לא מדובר בטיפול בתשתיות הלקויות, בגילויי האלימות והגזענות, בגישה לנכים או במחירי הכרטיסים השערורייתיים. "העישון במגרשי הכדורגל ייאסר", זה לשון ההודעה שהקפיצה אלפי אוהדים בישראל.

בשנים האחרונות יצא המחוקק למלחמה, מבורכת יש לציין, במעשנים. גם המעשנים הכבדים ביותר יסכימו שמהפאבים או מהמועדונים הנחשבים ביותר עדיף לצאת ללא ריח סיגריות דבוק לחולצה. על העישון במגרשי הכדורסל נאלצו האוהדים לוותר בעקבות החוק, אך מדוע זה חייב היה להגיע אל המעוז האחרון - מגרשי הכדורגל?

לכדורגל הישראלי חוליים ופגמים רבים. הליגה שלנו היא לא מהמשובחות בעולם (ובטח שלא השישית באירופה), אבל עדיין מצליחה למרות הכל להוציא אלפי ישראלים מהבית בכל שבת. השבטיות, התשוקה, האהבה של האוהדים לקבוצה שלהם היא שמצליחה לגרום לי ולאחרים להתניע את האוטו וללחוץ על דוושת הגז לכיוון המגרש.

נכון, לפעמים אנחנו מתנהגים בצורה לא נאותה, ובגבולות. אנחנו זועמים על החלוץ שבעט את הכדור ליציע במקום אל בין חיבורי הקורות ודורשים בשלום אמו של השופט ומקור פרנסתה. אחרי כל אכזבה כזו, דווקא שאיפה מסיגריה היא שתרגיע אותנו. זה מה שיש לנו, זה הדבר שירגיע אותנו עד שתחליט קבוצתנו האהובה לכבוש. וגם אז, ככל הנראה, נדליק את "הסיגריה שאחרי".

אז נכון, גם בחלק מהליגות הגדולות בעולם העישון במגרשים נאסר. אבל גם במדינות עם ליגות מקצועניות יותר, עם קהל גדול וחם הרבה יותר מה"אולטראס" של הפועל או מה"הפנאטיקס" של מכבי, מותר להצית סיגריה לפעמים. אבל להם יש לפחות רמה נאותה של כדורגל, שלא לדבר על האיצטדיונים הנפלאים והנוחים, על המחירים השפויים ועל דרכי הגישה הנוחות אל המגרש וממנו.

בשנים האחרונות, אגב, אפשר לראות תופעה מדהימה ונהדרת ביציע. מעשנים שהחליטו על דעת עצמם שלא להדליק סיגריה ליד ילדים או לכבותה כאשר שכנם מבקש מהם לעשות כן. כי כאלה אנחנו אוהדי הכדורגל: חברים, מביעים סולידריות והבנה לבקשתו של האחר ביציע, מכבדים את רצונו ופועלים למען מטרה משותפת.

בשנים האחרונות בית המחוקקים שלנו הפך במקרים רבים לאלים הרבה יותר מהקהל במגרשים: גידופים, שפיכת כוסות מים על פניהם של קולגות רק כי דעתם שונה משלך, הפרעות למהלך התקין של הדיונים ועוד.

אני לא מאמין שחברי ועדת השרים לחקיקה נמצאים בהמוניהם במגרשי הכדורגל, ודאי שלא ביציעים הרגילים. הייתי מציע להם לשבת ולהתערות בקהל שבחר בהם. אני בטוח שהם יגלו שלא מדובר בבבונים שרק עסוקים בעישון ובפיצוח גרעינים, אלא באנשים בדיוק כמוהם. אין זה פשע לעשן במגרשים, ולפני שאוסרים כביכול את העישון – והרי כולנו יודעים כמה קשה תהיה משימת האכיפה - אנחנו נמשיך לחכות לפתיחת העונה ולתום עונת המלפפונים גם בסוגיות החקיקה.