העימות ששבר את כללי המשחק

אור ליום אתמול, בקליבלנד שבאוהיו, הושמעה קריאת הקרב שבישרה כי שני הרצים במרתון הבחירות נכנסו לישורת האחרונה, בהתמודדותם חסרת הפשרות על המשרה הנחשקת בתבל. היה זה הראשון מבין שלושה עימותים טלוויזיוניים בין הנשיא טראמפ לבין הטוען לכתר ביידן, המהווים חלון אחרון של הזדמנות עבור הנשיא לסגור את הפיגור בסקרים וליטול את ההובלה.

ואכן, ההיסטוריה של העימותים הטלוויזיוניים, שראשיתה בדו־קרב המיתולוגי שניהלו סגן הנשיא ניקסון והסנאטור הדמוקרטי ג'ון קנדי ב־1960, שבו הפציע - באבחה זוהרת אחת - כוכבו של הסנאטור הצעיר והזניק אותו היישר לבית הלבן, מצביעה על כך שלא פעם ולא פעמיים הם הולידו במהלכם את הרגע המכונן ושובר השוויון, שבפועל הכריע את גורלה של המערכה כולה.

במיוחד אמורים הדברים לגבי עימותים שחיזקו והעצימו דימויים קיימים של אישיות המועמדים. דוגמאות לכך מספקות שלוש מערכות בחירות שבהן גורלם של הנשיא פורד הרפובליקני ב־1976, מייקל דוקאקיס הדמוקרטי ב־1988 והנשיא ג'ורג' בוש האב ב־1992 נחרץ לשבט כתוצאה ישירה של מחדל מביך מבחינתם, שחיזק עוד יותר את דיוקנם הציבורי הרווח. הפעם, לעומת זאת, לא סיפק העימות בקליבלנד שום רגע מכונן מסוג זה, העתיד להיצרב בזיכרון הקולקטיבי של האומה. נהפוך הוא, אם ייזכר בכלל - יהיה זה על רקע רמתו הנמוכה וחילופי הדברים חסרי הרסן שהתנהלו במהלכו בין היריבים, כאשר הנשיא מנגן כינור ראשון בקרב התרנגולים המביך שהתחולל בין השניים.

ואכן היה זה עימות ששבר את כללי המשחק המסורתיים של דיון תרבותי, גם אם נוקב, בין יריבים, שהקפידו בדרך כלל בעבר לכבד את מסגרת הזמן שהוקצבה להם, כמו גם את המנחה ואת הצופים. בקליבלנד נפרץ הסכר לתהליך ההתנתקות ממורשת העבר, שהחל לפני ארבע שנים והלך והסלים במהלך ההתגוששות שגם הטוען לכתר ביידן היה שותף לה.

לפיכך, מאחר שהעימות לא כלל רגע של מפנה דרמטי או פרשת מים כלשהי, ספק אם הוא ישפיע באופן משמעותי על מעמדם בסקרים של שני המועמדים. עם זאת יש להדגיש את ציוני הדרך, העלולים בכל זאת לפגוע במרוצו של טראמפ כתוצאה מן העימות.

ראשית, הוא נמנע מלגנות במפורש את התנועה מעוררת התיעוב, הדוגלת בעליונות הגזע הלבן, ובפועל חזר לאמירתו האומללה בעקבות אירועי שארלוטסוויל ב־2017. דבר זה עלול לפגוע בשיעור תמיכתו בקרב קבוצות מיעוט, כולל בקרב "הקול היהודי". שנית, הנשיא לא התחייב לכבד את תוצאות הבחירות, ועמדה זו עלולה להחליש במידת מה את מעמדו בקרב ציבור המצביעים העצמאים המתלבטים, החושש משבר טקטוני בכללי המשחק.

ביידן, מבחינתו, שגה קשות כאשר לא התמקד די הצורך בסוגיית דו"חות המס של טראמפ ובמשמעויותיה של העובדה שהיקף המס הפדראלי ששילם לכאורה בשנים האחרונות היה נמוך מאוד (או שלא שילם מס כלשהו בשנים מסוימות).

יש לציין גם כי המועמד הדמוקרטי היה רחוק מלהבריק בהופעתו, במיוחד במהלך השליש הראשון, והאנמי לחלוטין, של העימות. עם זאת, בסיכום כולל, ביידן לא התמוטט אל מול הלחץ הבלתי פוסק מכיוונו של הנשיא, ולעיתים ניסה אפילו לחקות את סגנונו של ג'ון קנדי בשעה שהתאמץ לפנות ישירות בדבריו לעם האמריקני ולהתעלם מיריבו טראמפ.

סיכומו של דבר, לא היה זה עימות שייזכר לטוב, וספק הוא אם ישנה באורח דרמטי את מהלכו וכיוונו של הקרב הגדול על הבית הלבן, העתיד להחריף עוד יותר לקראת ההכרעה שבשער.