סלע, בלי שק של אבנים על הכתפיים

35 שנה התהלךאביאם סלעעם שק של אבנים על הכתפיים. הוא לא אמר מילה וגם לא התלונן, אבל מי שמכיר אותו יודע עד כמה כבד ומטריד היה המשא הזה – שהוסר אתמול (רביעי).

גילוי נאות: סלע חבר שלי. זה אפשר לי ללמוד מקרוב על האיש הזה, שמדינת ישראל חייבת לו הרבה יותר מכפי שתדע ותוקיר לעולם.

היחלצותה של המדינה למען החנינה שהעניק לו הנשיא דונלד טראמפ ביומו האחרון בתפקיד היתה המעט שהיא יכלה לעשות, גם אם מאוחר מדי. סלע כבר לא נער; במקום לחיות וליהנות כמו כולנו, הוא העביר את מיטב שנותיו במנוסה תמידית מפני רודף נקמן ואכזר.

בדיוק כמו אצלפולארד, המקור שהפעיל, גם את סלע רדפו האמריקנים "על כל המגרש": בכל מקום, ובכל אמצעי. כאשר רצה לפתוח חשבון בנק בחו"ל הוא נחסם בגלל עברו. מאותה הסיבה גם לא התאפשר לו לכהן כדירקטור או חבר הנהלה בחברות רבות, בוודאי כאלה שמונפקות בבורסה בניו יורק או מקיימות עסקים באמריקה. על אירועים או טקסים לא היה בכלל על מה לדבר: איש לא העלה על דעתו להזמין את מי שהאמריקנים ביקשו לעצור, ובתור צבר גאה סלע לא על דעתו לבוא ללא הזמנה.

סלע נאלץ להתנהל בין הצללים. ללא חתימת מכ"מ. הוא מצא את הדרך לחיות, וגם ליהנות (מהעבודה בהיי-טק ובמפעלות שונים שיזם כמו בירה אלכסנדר, מהגינה המפוארת שהוא מטפח בעצמו בבית במושב, מהוויסקי), אבל עד אתמול זה היה עם כוכבית. בכל רגע היה החשש שמאיפשהו, מתישהו, יגיח הרודף. לכן הוא גם לא התראיין מעולם: לא בשמו, וגם לא לרקע.

לתחקירנים הרבים שמן הסתם מתקשרים אליו ביממה האחרונה ומציעים לו להתראיין מומלץ לחסוך את השיחה. גם בעתיד הוא לא ידבר. במובן הזה, סלע יישאר במחתרת עד יומו האחרון.

גם עם סביבתו הקרובה הוא לא חלק פרטים על פרשת פולארד, שגרמה לנזק אסטרטגי ביחסים עם ארצות-הברית. הוא גם מעולם לא התבכיין ולא התמסכן; למרות שבכירים ממנו נחלצו ללא פגע, בעוד הוא שילם מחיר כבד: אלמלא ההתעקשות האמריקנית שיודח מצה"ל, סביר להניח שסלע היה היום מפקד חיל האוויר לשעבר.

הרזומה שלו בחיל מפואר: כטייס צעיר ובוגר, ובעיקר כמפקד בכיר. הוא תכנן את תקיפת הכור בעיראק, ושנה אחר כך תכנן ופיקד על השמדת מערכי הטק"א הסורים במלחמת לבנון הראשונה, שאפשרו לצה"ל להכריע את המערכה עם הסורים. זה היה תיקון מאוחר למכה הקשה שספג חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים, וסלע היה אחראי להישג.

גם אחרי שהשתחרר סייע סלע רבות לביטחון המדינה. רוב הפרקים עלומים, והם חיים בעולמות שהצנזורה תאסור על פרסומם לנצח. נאמר רק שהוא היה בן-בית אצל ראשי ממשלה ושרי ביטחון, במוסד, בשב"כ וכמובן שאצל רמטכ"לים ומפקדי חיל האוויר.

בחיל האוויר קיים מנהג, שבו בסיום כל קורס טיס מארח מפקד החיל את הבוגרים הטריים, וכל בוגר מביא איתו למפגש את הדמות שהשפיעה עליו במיוחד בחיים. כאשר סיים אמיר אשל את כהונתו כמפקד החיל, הוא ביקש להזמין למפגש המסורתי האחרון בתקופתו גם את מי שהשפיע עליו יותר מכולם. בעוד החניכים מביאים מורה נערץ, מדריך מהתנועה או קרוב משפחה, אשל הביא את אביאם סלע.

מאתמול, סלע כבר לא נרדף, וכבר לא צריך להסתכל בדאגה מעבר לכתף. היוזמה לבקשת החנינה היתה שלו, אבל הוא זכה לרוח-גב: מראש הממשלה נתניהו, מהשגריר האמריקני פרידמן בירושלים והשגריר הישראלי בוושינגטון דרמר, וממרים אדלסון, המו"ל של העיתון הזה. טראמפ, שחתם על החנינה המלאה והמוחלטת, עשה את הדבר הנכון והמתבקש, ואפשר לסלע לחיות מעתה בלי משא ובלי חשש.