ניצחונותיהם של דמוקרטים פרוגרסיבים כמו עבדול אל-סייד ממישיגן בסנאט ודריאליזה אבילה שבלייה מניו יורק בבית הנבחרים העניקו למבקריה החריפים של ישראל דריסת רגל חדשה בקונגרס. אלא שמי שמסיק מהגל הכחול כי המפלגה הדמוקרטית כולה הפנתה עורף לישראל, מחמיץ חלק משמעותי מתוצאות בחירות האמצע.
לצד המתנגדים לסיוע וליחסים במתכונתם הנוכחית, ניצחו גם תומכים ותיקים של ברית ישראל-ארה"ב ומועמדים המבקשים לשמר אותה, גם אם מראייה ביקורתית יותר. מבחינת ישראל, השאלה היא כיצד עובדים עם הרוב החדש, תוך לקיחה בחשבון של השינוי המתחולל בקונגרס.
"רוב מוחלט של הדמוקרטים באמת רואים בישראל שותפה", אומר ל"היום" רותם אורג-קליסקי, מומחה פוליטיקה אמריקאית ומנהל העמותה LIBRAEL, הפועל לחיזוק וחיבור בין ישראל לבין האמריקאים הליברלים על בסיס ערכים משותפים.
בימים אלה הוא מקיים סבב פגישות בקונגרס. "זה פחות בגלל האינטרס המשותף שלנו מול איראן", הוא מסביר, ומדגיש את התפיסה שלפיה "ישראל היא דמוקרטיה שמחויבת לערכים דמוקרטיים". עם זאת, הוא מוסיף, "כמובן, כשהדבר הזה נשחק, או נראה כי הוא נשחק, אז זה גם פוגע במערכת היחסים ומקשה על המחוקקים להסביר את מערכת היחסים הזו לבוחרים שלהם".
היתרון שברוב גדול
לני רוט, תורם ופעיל ותיק באיפא"ק (הלובי הפרו-ישראלי בוושינגטון), בבונדס, בוועד היהודי-אמריקני (AJC) ובארגונים פרו-ישראלים נוספים, מצביע על יתרון אפשרי דווקא בהיקף התבוסה הרפובליקנית. "אם היה עדיף רוב מכריע או רוב צנוע דמוקרטי, בהינתן הגל הכחול שקרה, אז עדיף רוב מכריע דמוקרטי, כי זה מחליש את הכוח של הקיצונים במפלגה", הוא אומר.
ההיגיון פשוט: הנהגה שתלויה בכל קול חשופה יותר לאיומי מיעוט. רוב רחב מעניק לה מרחב תמרון. נכון לכתיבת הדברים, הדמוקרטים הצליחו להשיג שליטה על 253 מושבים, 41 מהם רפובליקנים בבית הנבחרים הנוכחי. מי שצפוי להפוך להיות מנהיג הרוב בבית הנבחרים, הדמוקרט האקים ג'פריס, העריך אחרי הבחירות שמפלגתו תגיע לפחות ל-255 מושבים, כלומר כ-40 מעבר לרף הרוב הדרוש בבית הנבחרים, שעומד על 218. אם ההערכות הללו יתממשו, הן צפויות להפחית את התלות בקבוצה קטנה כדי להעביר חקיקה.
רוט מתייחס ליו"ר העתידי של בית הנבחרים. "האקים ג'פריס הוא פרו-ישראלי. הוא הוכיח את זה לא פעם ולא פעמיים", מדגיש רוט. "מי שרוצה להיות יו"ר בית הנבחרים מטעם המפלגה הדמוקרטית של היום צריך למתן עמדות כלפי חוץ, אבל הוא בהחלט נחשב מתון ותומך ישראל".
הרקורד של ג'פריס מספק לכך בסיס: ביולי הוא התנגד למהלך להפסקת הסיוע הצבאי לישראל, אף שכמעט מחצית מהסיעה הדמוקרטית תמכה בו. לצד זאת, הוא מתח ביקורת חריפה על המצב ההומניטרי בעזה וקרא לשינוי ביחסים בעקבות מדיניות נתניהו. זו דוגמה לאופן שבו תמיכה בברית וביקורת על הממשלה מתקיימות יחד.
מי עוד ניצח
באיפא"ק הדגישו לאחר הבחירות כי התמיכה בישראל מוסיפה לחצות את הקווים המפלגתיים. בהודעה שפרסם הארגון לאחר הבחירות נמסר כי יותר מ-250 מועמדים שנתמכו בידי חבריו כבר ניצחו במרוצים לקונגרס, בעוד מרוצים נוספים טרם הוכרעו. הארגון בירך במפורש את ג'פריס ואת מנהיג הדמוקרטים בסנאט צ'אק שומר על ניצחונות סיעותיהם, והצהיר כי חבריו ירחיבו את פעילותם למען דמוקרטים ורפובליקנים המכירים בחשיבות השותפות עם ישראל לביטחון שתי המדינות, לקידום יציבות ולשמירה על ערכים דמוקרטיים.
גם ועד הפעולה הפוליטי של ארגון Democratic Majority for Israel ציין בין המועמדים שבהם תמך אשר ניצחו במרוצים שלהם שני מחוקקים בסנאט ותשעה ובבית הנבחרים.
עם זאת, אין מדובר בניצחון בלעדי של מחנה אחד. לפי "רול קול", לפחות 22 מועמדים שנתמכו בוועד הפוליטי של קבוצת "הכלבים הכחולים" המתונה ניצחו, ובמקביל הגוש הפרוגרסיבי צפה צירוף של לפחות 25 חברים חדשים.
אורג-קליסקי מזהיר מפני הסתפקות בידידים המוכרים במפלגה. את ג'פריס ושומר מגדיר אורג-קליסקי כ"ידידי ישראל מובהקים", אך מדגיש: "הרבה יותר חשוב בעיניי לשים לב לשמות כמו ג'ון אוסוף (הסנאטור היהודי מג'ורג'יה) וג'יימס טלריקו (שניצח בבחירות לסנאט בטקסס)". לדבריו, הם מייצגים קו "הרבה יותר מיינסטרימי, הרבה יותר מורכב לישראל", ולכן "קריטי שנכיר, קריטי גם שנדע לעבוד איתם". על הסנאטור כריס קונס, המוזכר כמועמד המוביל לראשות ועדת החוץ בסנאט, הוא אומר: "הוא ידיד של ישראל, הוא מכיר את השותפות, הוא מבין אותה, אבל דברים לא יחזרו להיות כמו שהם היו קודם. הוא הולך לדרוש הרבה יותר דין וחשבון".
דוגמה נוספת היא חברת הקונגרס שרה ג'ייקובס, חברת בית הנבחרים מקליפורניה. "ממש בנינו קשר אישי, שמבוסס על אמון ועל הבנה שאנחנו לא מסכימים על הכול. זה בסדר", מספר אורג-קליסקי. "היא בדרך כלל מצביעה נגד משלוחי נשק לישראל, אבל הניסיון שלי לימד אותי שהיא מאוד קשובה, ושהיא מאוד מחויבת אותנטית לישראל".
לדבריו, "כאשר מציגים לה את המטרות של ישראל, מטרות מבצעיות, ואיך הן מתכתבות עם עולם ערכים ליברלי, היא גם מסוגלת לשנות את דעתה, ולפעמים גם ממש להצביע בעד". לכן, הוא מדגיש, "למרות כל הביקורת, לא צריך לפסול אותה מראש".
להקשיב לפני שמסבירים
"אנחנו לא מבינים איך הם רואים אותנו ומה מפריע להם", אומר אורג-קליסקי. "מישהו אחד אמר לי: הסיפור זה סיוע הומניטרי לעזה. מישהו אחר אמר לי: הסיפור זה פשיעה לאומנית ביהודה ושומרון. ומישהי אחרת אמרה לי: הסיפור זה ערכים דמוקרטיים והמחויבות של ישראל אליהם". לכן, לדבריו, צריך "קודם כול רגע להקשיב ולראות מה הם רואים, מה מפריע להם".
גם כשמחוקקים מאשימים את ישראל בפשעי מלחמה, הוא מציע להמשיך בשיחה. "אנחנו לא צריכים להדיר אותם או לגנות אותם", הוא אומר. "מה שצריך לעשות זה לשבת איתם, להבין על סמך מה הם אומרים את זה: האם יש להם טעות באינפורמציה, האם זה קשור לתפיסת העולם שלהם". לדבריו, יש לבחון גם את הלחצים מצד בוחריהם, ואז "לנסות לגשר על הפער איפה שאפשר".
גם מול העמדות הקשות, אורג-קליסקי מדגיש שצריך להמשיך לחפש שותפים: "החובה שלנו היא לא להיבהל מזה, לדעת לזהות את הכוחות שאנחנו יודעים לעבוד איתם, גם כשהם קשים כלפינו, ולהפיק מזה את המקסימום".
לצד דיאלוג בוושינגטון, הוא דורש גם צעדים בישראל עצמה. "זה לא יכול להיות רק שינוי ברטוריקה ושינוי במנהיגות", הוא מזהיר. "הדבר הבסיסי ביותר, ואת זה שמעתי בכל פגישה, זה לטפל ברצינות בפשיעה הלאומנית ביהודה ושומרון".
מנגד, הוא מבקש מבני שיחו להבין גם את המציאות הישראלית: "הציבור הישראלי זז ימינה. הציבור הישראלי חשדן ופסימי לגבי הפלסטינים, לגבי שלום. זה פשוט עניין סוציולוגי, אפשר לאהוב את זה או לא לאהוב את זה". כדי לעודד את ישראל לנוע לכיוון של שלום, הוא אומר להם, "אתם תצטרכו לחבק אותנו, לא להעניש אותנו".
המבחן הבא: 2028
המבט כבר מופנה גם למרוץ לנשיאות. מושל פנסילבניה היהודי, ג'וש שפירו, נבחר מחדש במדינה שטראמפ ניצח בה ב-2024, ומוזכר כמתמודד אפשרי לבית הלבן. בעיני רוט, "המירוץ לנשיאות מהצד הדמוקרטי ייקבע בין שני קווים: הקו המתון של אנשים כמו ג'וש שפירו, והקו הפרוגרסיבי כמו של אל-סייד".
אורג-קליסקי רואה בשפירו דוגמה למחויבות "אותנטית, עמוקה, זהותית לישראל", המתקיימת לצד ביקורת קשה. הוא אינו צופה חזרה לדפוסי התמיכה הישנים, אך מזכיר: "זה לא שתמיכה בישראל היא קטלנית מבחינה פוליטית". הצלחת שפירו ממחישה שלפחות במבחן הבחירות הכלליות, הזיקה לישראל אינה חוסמת ניצחון.
גם בצד הרפובליקני אין מקום לשאננות. לאחר התבוסה מנה סגן הנשיא ג'יי-די ואנס שינוי ביחסים עם ישראל בין הדרישות של מצביעים שנטשו את מפלגתו, לצד סיום המלחמה באיראן וטיפול ביוקר המחיה.
רוט סבור דווקא כי ההצהרה של ואנס משחקת לידי מזכיר המדינה מרקו רוביו הפרו-ישראלי והמתונים במחנה השמרני. "רוביו ודה סנטיס (מושל פלורידה) מחאו כפיים להצהרה הזאת, כי זה יכול דווקא להגדיל את התמיכה שלהם בקרב הרפובליקנים", אמר.
באשר למלחמה באיראן, ציין כי "אפשר להתווכח אם המלחמה הייתה מוצלחת, אבל אי אפשר שלא להסכים שהניסיון לייצר מזכרי הבנות עם האיראנים היה כישלון טוטאלי, וזה היה ואנס שניסה לייצר אותם". רוביו עצמו הכחיש שבכוונתו לעזוב את הממשל לאחר התבוסה בבחירות האמצע, אך סירב לדון על התמודדות פוטנציאלית ב-2028.
גם המחלוקת הזאת מחדדת את האתגר הישראלי: לשמר קשרים בשתי המפלגות, גם כשהשותפים דורשים יותר וגם כשהקולות העוינים מתגברים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו