אם יש משהו שהאמריקנים אוהבים כמעט כמו בייסבול, זה סטטיסטיקות של בחירות. והמספרים אחרי בחירות האמצע נראים פחות כמו הישגים בקלפי - ויותר כמו תוצאות של משחק שיצא משליטה.
המפלגה הדמוקרטית לא סתם ניצחה. היא רמסה, דרסה והשאירה ענן אבק כחול מאחוריה. הדמוקרטים השיגו רוב אדיר בבית הנבחרים ועשו את הלא ייאמן כשניצחו גם בסנאט, כולל במדינות אדומות. כמו בכל אירוע ספורט טוב, גם נרשמו שיאים. לראשונה מזה עשורים, טקסס בחרה סנאטור דמוקרטי. קנזס שלחה לבית העליון של הקונגרס סנאטור דמוקרטי לראשונה מאז 1932. ומושלים רפובליקנים הוחלפו בדמוקרטים. זה לא סתם גל כחול, זה מפץ אמיתי.
השינוי הדמוגרפי בארה"ב
הסיפור האמיתי לא נמצא רק בגיאוגרפיה, אלא גם בדמוגרפיה. זוכרים את אותה קואליציה מפוארת שהרכיב הנשיא טראמפ, או לפחות היה משוכנע שהרכיב? אותה ברית חדשה של פועלי כפיים צווארון כחול, מיעוטים שמרנים ו"לטינוס" שהביאה לו את הניצחון ב-2024? ובכן, הקואליציה הזו התפוררה מהר יותר מעוגיית מזל במסעדה בצ'יינהטאון.
קחו למשל את מחוז ווב (Webb County) שעל גבולה הדרומי של טקסס. ב-2020 הנשיא לשעבר ג'ו ביידן ניצח שם ביתרון של 23%. ב-2024, הבוחרים הלטינים במחוז שברו ימינה והעניקו לטראמפ ניצחון בפער קטן של 2%, אבל ניצחון. ואתמול? מר טלריקו הדמוקרטי ניצח שם בפער מפלצתי של 47% בדרכו לסנאט.
בתקשורת האמריקנית כבר לא נותרו מטאפורות. מדברים שם על מחיקה, מרחץ דמים אלקטורלי ועל רעידת אדמה בקנה מידה טקטוני. במילים פשוטות: משאל העם על השנתיים הראשונות לקדנציה השנייה של טראמפ הסתיים בציון נכשל צורב מטעם הבוחרים. טראמפ הבטיח בקמפיין 2024 הורדת יוקר המחיה והימנעות משקיעה במלחמות אינסופיות במזרח התיכון, ולא קיים. בבחירות האמצע ביקש טראמפ מהבוחרים להצביע כאילו השם שלו מופיע על הפתק. כפי שמשקפים הנתונים, הבוחרים צייתו, וככה זה נראה.
עבורנו בישראל, קל לשקוע בפאניקה. הפרשנים כבר מזהירים מפני הפסקת סיוע, הקפאת משלוחי נשק ואווירה עוינת בצורה חסרת תקדים בגבעת הקפיטול. ויש בכך אמת. ועם זאת, כדאי לקחת נשימה עמוקה, כי יש מקום גם לאופטימיות (זהירה).
סוף עידן טראמפ?
התרסקות קואליציית טראמפ עשויה לסמן את קצו של "עידן טראמפ" במפלגה הרפובליקנית. ובכך יש לישראל גם הזדמנות. ויותר מכך, החלק המעניין באמת קורה דווקא בצד המנצח. הדמוקרטים קצרו אתמול את אחת ההצלחות הגדולות בהיסטוריה, והם עשו זאת ללא הנהגה מובהקת. מישהו באמת חושב שהניצחון הזה רשום על שמם של צ'אק שומר או האקים ג'פריס? זה היה ניצחון שהגיע מלמטה. הדמוקרטים ניצחו בזכות מועמדים צעירים ורעבים, ובזכות תשוקה אדירה של השטח לשינוי.
נכון, יש סכנה אמיתית בבחירתו של עבדול אל-סייד במישיגן, מועמד (ובעוד חודשיים סנאטור) בעל אג'נדה רדיקלית ועוינת לישראל. עצם העובדה שמועמד כזה מנצח במדינת כף מאזניים קריטית מהווה תמרור אזהרה. אבל, חשוב לזכור: המפלגה הדמוקרטית נמצאת בנקודת מעבר קריטית. המאבק על נפשה עדיין רחוק מהכרעה, והאל-סיידים של המפלגה הם לא השחקנים היחידים על המגרש.
שימו לב לשמות שמוזכרים כמועמדים אפשריים לנשיאות מטעם הדמוקרטים ב-2028. ביניהם יש את ג'ון אוסוף מג'ורג'יה, מושל פנסילבניה ג'וש שפירו, מושל אילינוי ג'יי.בי פריצקר, וראהם עמנואל (ראש עיריית שיקגו לשעבר ששירת תחת אובמה). ארבעתם פוליטיקאים מיומנים. ארבעתם יהודים. וארבעתם אוהבי ישראל, גם אם כל אחד עושה זאת בדרכו שלו.
קרב אדירים
מה זה אומר מבחינתנו? על עתיד המפלגה הדמוקרטית מתנהל כרגע קרב אדירים, שהציר הפרוגרסיבי-רדיקלי רחוק מלנצח בו. זוהי שעת הכושר של ישראל, ושל ידידיה בארצות הברית. עלינו לפעול בתבונה כדי להבטיח שהזרם שינצח במאבק הזה יהיה זה שמזדהה עם החזון של ישראל ועם הערכים הדמוקרטיים המשותפים לנו ולאמריקה. אל לנו להתפתות לגישה המסוכנת שהשתרשה כאן בשנים האחרונות, זו האומרת שהדו-מפלגתיות האמריקנית מתה ושהגיע הזמן לשים את כל הז'יטונים על הרפובליקנים.
שתי המפלגות הגדולות של אמריקה עוברות כעת טלטלה אדירה, והבחירות אתמול המחישו זאת. אצל האדומים תם עידן טראמפ ואצל הכחולים עוד לא ברור מי יחליט לאן המפלגה הולכת. המשימה שלנו היא לוודא שכאשר האבק ישקע ושלב הביניים הזה יסתיים, נמצא בשני צדי המתרס, גם אצל הרפובליקנים וגם אצל הדמוקרטים, ידידי אמת בעמדות מפתח. הברית ההיסטורית בין ארה"ב לישראל חייבת להמשיך לשגשג. הבחירות האלה הן מבחן גדול, אבל טמונה בהן גם הזדמנות היסטורית למקם את עצמנו מחדש ולבסס את הברית לשנות דור. הפעם זה עלינו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו