בזמן שבירושלים יריבו על תיקים - בוושינגטון יסגרו הסכם עם איראן

טראמפ עדיין בבית הלבן, אבל במפלגה הרפובליקנית כבר מתחילים למדוד את המרחק ממנו - לא בסרגל, אלא עם מכשיר מדידה למילים יחד עם ערכת חירום.

הדמוקרטים לקחו את שני בתי הקונגרס בהליכה. זו הייתה תבוסה רפובליקנית, אבל פסק הדין היה אישי. טראמפ ריכז בידיו את הכוח, הפך את המפלגה למותג שלו ודרש מכל מועמד להישבע אמונים. עכשיו החשבון מגיע על שמו והקופה, כרגיל, נמצאת בידיים של מישהו אחר.

סגן הנשיא ואנס כבר מסתייג בפומבי ללא מורא מהמלחמה באיראן ואף מאהדתו של טראמפ  לישראל שעלתה לרפובליקנים בבחירות. ולמעשה כבר מבדל עצמו מטראמפ. טד קרוז כבר דיבר על תבוסה בממדים של ווטרגייט. ככל שיחלפו הימים עוד רפובליקנים יגלו שיש להם "עמוד שדרה". אך רק במקרה, הוא עובר בדיוק דרך מחוז הבחירה שלהם.

טראמפ ינסה להשיב לעצמו שליטה באמצעות הדחות בממשל, ואולי גם חילופי בכירים בצמרת הצבאית. בטהרן כמובן יערכו כל הדחה לתוך סרטון הניצחון. הם כבר יודעים להפיק סרט שלם מכמה שניות של חומר גלם.

לא מסתמן כי ארצות הברית תשוב חזרה למלחמה רחבה. תקיפה קצרה ומוגבלת אפשרית, אבל הכיוון הסביר יותר הוא שוושינגטון תתגמש מול חלק מדרישות איראן. ותנסה להגיע להסכמות. קשה לראות את טראמפ מקבל את כל שבעת סעיפי תכתיב הכניעה  האיראני או משלם פיצויים. אבל בטהרן יספיקו ויתורים נוספים אמריקאים כדי להכריז שהם כופפו את אמריקה  ואם צריך, יוסיפו גם פסקול ניצחון.

לעבוד מול מוקדי הכוח שנותרו

בישראל, ההחלטה הראשונה בעדיפות היא להקים ממשלה במהירות.

חלוקת הכוח בוושינגטון השתנתה: לקונגרס הדמוקרטי יש מנופי תקציב ופיקוח, ולאגף הפרוגרסיבי יהיה יותר משקל. במקביל, חלק מהרפובליקנים עשויים לגלגל על ישראל את המחיר הפוליטי של המלחמה. המחלוקות על עזה, לבנון, סוריה ואיראן יגיעו אליו במהרה, אם בדרך ויתור אמריקני לדרישות איראן או דרך החלטות על סיוע, אספקה צבאית והסדרים אזוריים.

ישראל צריכה ממשלה מתפקדת, עם קבינט שמוסמך להכריע, רוב שמסוגל להעביר תקציב ועמדה שמחזיקה גם אחרי ישיבת הסיעה. בזמן שבירושלים יתחילו להתמקח על תיקים, בוושינגטון כבר יתמקחו על תנאי ההסכם עם איראן שנאלץ לחיות איתו.

המצב כלל לא פשוט ומאתגר אך צריך לזכור: לישראל יש עוצמה צבאית שאין לה שנייה באזור. היכולת לפעול בעומק איראן, לפגוע בתשתיות חיזבאללה וליירט מטחי טילים וכטב״מים היא הישג שאין שני לו.

מאז שבעה באוקטובר השתנתה גם תפיסת הביטחון שלנו. אין הכלה. והרתעה צריכה להיבחן מול קצב ההתעצמות של האויב, ולא רק מול כוונותיו. המבחן של הישג צבאי מגיע ביום שבו האויב מנסה לבנות מחדש את מה שאיבד.

עלינו לפעול בוושינגטון, לעבוד מול שני מוקדי הכוח שעוד נותרו. מול הבית הלבן לגבש הבנות מדיניות וביטחוניות. מול הקונגרס לנסות ולייצר מודלים חדשים בשתי המפלגות, בהחלטות על תקציב, אספקה ופיקוח. להגדיר יעדים משותפים מוגדרים שאין עליהם מחלוקות ושיש לנו תשובות ברורות. עדיף לתת תשובה טובה בפגישה מאשר תשובה מאולתרת בשימוע.

בעזה, לעמוד על פירוז מלא שאפשר לאמת. פירוק היכולות הצבאיות של חמאס ושאר הארגונים החמושים, טיפול במנהרות ובתשתיות ייצור נשק, פיקוח על הברחות ותגובה מוסכמת להפרות. סיוע ושירותים בסיסיים לאזרחים צריכים להימשך, ואת השיקום ארוך הטווח צריך לנהל בפיקוח שימנע הסטת משאבים להתעצמות. ככל שעזה יורדת מהכותרות, נפתח חלון לגייס שותפים ערבים ובינלאומיים להסדר.

בסוריה ובאיראן, לקבוע יעדים ראליים ברי השגה בהתאם למציאות החדשה. מבלי לפגוע בביטחון מדינת ישראל. בלבנון, מנגנון שימנע מחיזבאללה לשקם את כוחו סמוך לגבול. ולהמשיך לייצר הבנות עם גורמי הכח בלבנון שנקעה נפשם מהחזבאללה  בשיתוף פעולה בין לאומי. בדרום סוריה, הבנות שיצמצמו חיכוך ויקשו על העברות נשק לחיזבאללה. וזליגה תורכית לגבולנו.

מול איראן, יצירת מנגנון פיקוח גרעיני שניתן לאמת ומנגנון תגובה להפרות, גם אם יהיה מוטל על ישראל לבד וגם אם וושינגטון תעדיף הסדר על מצר הורמוז.

בכל זירה וזירה הקבינט יצטרך להחליט מראש מה חיוני, איפה אפשר להתפשר ואיך פועלים גם מול לעומתיות אמריקנית שלא הורגלנו אליה בשנים האחרונות.

הוא יצטרך למנף שותפויות אזוריות ליצירת פלטפורמות חדשות. עם יוון וקפריסין, לקדם הגנה על נתיבי שיט ותשתיות אנרגיה. עם איחוד האמירויות, להעמיק את התיאום בהתרעה ובהגנה מפני טילים וכטב״מים.

יש כאן אירוניה מסויימת: אחד ההישגים המדיניים של טראמפ, הסכמי אברהם, מרחיב את מרחב הפעולה של ישראל - דווקא כשהמרחב הפוליטי שלו מצטמצם כמו ארכיטקט שבנה בית מפואר ואז ננעל בחוץ.

לחפש בעלות ברית סמי מעוצמתיות חדשות כמו הודו, לעבור משותפות אסטרטגית לפרויקטים משותפים. ״ברית מכה״ בין פקיסטן, סעודיה וטורקיה מוסיפה משקל לקשר עם ניו דלהי, יריבתה של איסלאמאבאד. את הקשר הזה צריך לבסס על אינטרסים ישראליים והודיים לטווח ארוך. פיתוח וייצור משותפים בהגנה אווירית ובסייבר, הרחבת סחר והשקעות, וגיוון מקורות האספקה הביטחונית.

לגייס תמיכה בינלאומית במוסדות הבין לאומיים, לפני הצבעות בעיקר במדינות שבהם הימין שולט. כמו בדרום אמריקה אפשר להתחיל עם ארגנטינה ופרגוואי ולהרחיב את המעגל לפי האינטרס המשותף. בכל פגישה צריך לבקש דבר מוגדר, מתמיכה ביוזמה מדינית ועד עמדה בהצבעה, ולהציע שיתוף פעולה שיש לו ערך לשני הצדדים. מי שמחכה לערב ההצבעה באו״ם מגלה בדרך כלל שלכולם יש בדיוק עכשיו פגישה אחרת  בדרך כלל עם מישהו שהציע קפה וחתימה.

להקים ממשלה במהירות. בישיבת הקבינט הראשונה לקבוע יעד וקווים אדומים לכל זירה. בתוך 30 יום להציג מתווה לפירוז עזה, לפתוח שיחות עבודה עם הודו ועם השותפות האזוריות ולהגיע לוושינגטון עם הצעות ישראליות קונקרטיות שאפשר לנהל עליהן משא ומתן. כי  מי שמגיע אחרי שהטיוטה נסגרה מקבל בדרך כלל זכות אחת: להעיר הערת שוליים.