לא פחות מעשרים וחמש שנה חלפו מאז ה-11 בספטמבר 2001, היום ששינה את אמריקה - ואת העולם כולו.
המתקפה הרצחנית בהיסטוריה החלה כהכרזת מלחמה על מוקדי הכוח הכלכליים (מרכז הסחר העולמי), הצבאיים (הפנטגון) והמדיניים (המטוס הרביעי, שנוסעיו מרדו וגרמו לו להתרסק בפנסילבניה, היה אמור להתרסק על הקונגרס) של ארה"ב, אך הפכה למשק כנפי פרפר ששינה מן היסוד את כל מה שהאמריקאים חשבו על עצמם ועל העולם.
אם בשנות ה-90 רווחה תפיסת "קץ ההיסטוריה", כאילו העימותים האידיאולוגיים הגדולים חלפו מן העולם, היא התמוטטה יחד עם המגדלים באותו בוקר. במערב האמינו כי הדמוקרטיה הליברלית והשיטה הקפיטליסטית הן המנצחות הבלתי נמנעות של ההיסטוריה האנושית והתנועה אליהן בלתי נמנעת.
הפיגועים, שבוצעו בידי מחבלים חמושים בסכינים מארגון טרור קטן ולא מוכר, הבהירו שלמרות עוצמתה של אמריקה קיימים כוחות חזקים שיאתגרו אותה ואידיאולוגיות רדיקליות שמוכנות להילחם בה עד חורמה.
בהמשך, התגובה לפיגועים שינתה לחלוטין את היחס למלחמות בארה"ב: אמריקה נגררה למלחמות עקובות מדם, ארוכות ויקרות להחריד בעיראק ובאפגניסטן, שבדומה לויאטנם מהר מאוד נתפסו כמיותרות אך בניגוד לויאטנם היה להן גם דימוי ציני, כאילו מישהו - תעשיית הנשק למשל - מהמלחמה.
ההיסטוריה התהפכה על עצמה: הרצון להפגין עוצמה ולכפות דמוקרטיה הסתיים בבור תקציבי של טריליונים, 8,000 חיילים הרוגים ומעל 30,000 מתאבדים במהלך שנות המלחמה, לצד משבר כלכלי שהתפתח בבית.
אמריקה הפכה מאומה הנכונה להילחם על הצדק לאומה שבעת קרבות ומורתעת עמוקות ממעורבות צבאית בעולם: לא לחינם בחמש מערכות הבחירות האחרונות לנשיאות ניצח המועמד שנתפס כיותר יוני ופחות שש אלי קרב.
ולבסוף, השנים שבהן תשומת הלב, המשאבים והמודיעין האמריקאי מוקדו במאבק באסלאם הרדיקלי יצרו עיוורון אסטרטגי. וושינגטון הייתה שקועה בדיונות של המזרח התיכון, והאויבות האמיתיות שלה - רוסיה וסין - ניצלו את הוואקום. הן בנו את כוחן הצבאי והכלכלי, בחנו מחדש את השפעתן הגיאופוליטית, והציבו את האתגרים המרכזיים שאיתם המערב מתמודד כיום, באירופה ובאסיה.
25 שנה לאחר מכן אנחנו ממשיכים לחיות בתוך גלי ההדף של היום ההוא. החרדה והאימה של 2001 התחלפו ברתיעה יסודית של הציבור (ודרכו, המנהיגים) בארה"ב מהסתבכות נוספת במלחמות מעבר לים בכלל ובמזרח התיכון בפרט.
במקביל, גדל כיום דור חדש של צעירים אמריקאים - דור שאין לו זיכרון של אימת הפיגועים אבל כן יש לו זיכרון מהמלחמות האינסופיות והמשברים הכלכליים שליוו אותן, דור שאיבד את האמונה הבסיסית בקפיטליזם וב"שיטה" כפי שהכירו אותה הוריו.
ה-11 בספטמבר הפך מטרגדיה איומה אך נקודתית ליריית הפתיחה של העולם המתוסבך, המקוטב והמסוכן שבו אנחנו חיים כיום, וככל שישראל תקדים להבין שאמריקה והעולם השתנו כך עדיף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו