המשפיען שכובש את המפלגה הדמוקרטית: ״לאמריקה הגיע 11 בספטמבר״ | פרופיל

חסן פיקר, סטרימר אמריקני בן 35 שמשדר בטוויץ׳ בפני מיליוני עוקבים, הוא אחד הקולות העולים במפלגה הדמוקרטית. הוא מגדיר את עצמו כמרקסיסט, אמר שלאמריקה הגיע 11 בספטמבר, קרא להתייחס לציונים כניאו-נאצים, והצהיר שהיה מצביע לחמאס על פני ישראל בכל פעם.

בחודשים האחרונים הוא ירד מהמסך אל השטח, והפך לדמות מרכזית בקמפיין של עבדול א-סייד, שניצח בשבוע שעבר בפריימריז הדמוקרטיים לסנאט במישיגן ועשוי להיות הסנאטור המוסלמי הראשון בארה״ב.

פיקר נולד בניו ג׳רזי למשפחה טורקית וגדל באנקרה ובאיסטנבול. הוא החל את דרכו ב-The Young Turks, רשת חדשות מקוונת מהשמאל הפרוגרסיבי שהקים דודו צ׳נק אויגור. במארס 2018 החל לשדר בטוויץ׳ (פלטפורמת סטרימינג מובילה) במקביל לעבודתו ברשת, ובינואר 2020 עזב אותה כדי להתמקד בשידורים עצמאיים. כיום יש לו כ-3.1 מיליון עוקבים בטוויץ׳ וקרוב לשני מיליון ביוטיוב.

הוא משדר שמונה שעות ביום, שבעה ימים בשבוע, ומשלב חדשות, משחקי מחשב, קללות ושיחות עם הצופים. התוצאה היא מעין תוכנית אקטואליה לדור שאינו צופה בטלוויזיה, ובייחוד לגברים צעירים שהדמוקרטים מתקשים להגיע אליהם.

למרות עמדותיו המרקסיסטיות, העסק שהוא מנהל הוא קפיטליסטי לחלוטין. לפי ״רולינג סטון״, כמעט 50 אלף מנויים משלמים שישה דולר בחודש עבור כך, ואחרי הנתח שגובה טוויץ׳ מדובר בהכנסה של יותר משני מיליון דולר בשנה.

"הבאנו את זה על עצמנו"

את התווית הקומוניסטית פיקר דווקא מחבב. ״לא הייתי אומר שאני קומוניסט, אבל כשקוראים לי ככה לא ממש אכפת לי, כי לדעתי זה די מגניב״, אמר בפודקאסט, והסביר שהקומוניזם הוא ״המטרה הסופית״ של הסוציאליזם. ביולי צף מחדש סרטון מביקורו בסין בנובמבר האחרון, שבו כינה את מאו דזה דונג ״אחד המנהיגים הגדולים של העולם הזה״, ובאותו חודש עלה לבמה בוועידה ארצית של סטודנטים דמוקרטים לבוש ״ז׳קט מאו״.

בשבוע שעבר, אחרי ניצחונו של א־סייד, קרא למפלגה לאמץ משמעת ״מרקסיסטית-לניניסטית״ ולהעניש את מי שלא מציית לקו.

ההתבטאות המזוהה עמו יותר מכל נאמרה באוגוסט 2019, בשידור שבו צפה בריאיון של חבר בית הנבחרים הרפובליקני דן קרנשו אצל ג׳ו רוגן. פיקר לעג לקרנשו, לוחם לשעבר ב־Navy SEALs שאיבד את עינו מפיצוץ מטען באפגניסטן, וכינה את מי שפצע אותו ״חייל אמיץ״.

באותו שידור אמר: ״לאמריקה הגיע 11 בספטמבר, אחי. לעזאזל, אני אומר את זה. הבאנו את זה לחלוטין על עצמנו״. רק אחרי יומיים של ביקורת חזר בו בריאיון עם דודו צ׳נק אויגור, והגדיר את הדברים ״לא הולמים״ וניסיון כושל לסאטירה.

אנטי ישראליות בוטה

אלא שבכל הנוגע לישראל, פיקר לא חוזר בו. בינואר כתב ברשת X כי ״חמאס טוב פי אלף ממדינת האפרטהייד הפשיסטית, הקולוניאליסטית והמתנחלית״, וכשעימתו אותו עם הדברים באפריל בפודקאסט Pod Save America, מהמשפיעים בקרב הדמוקרטים, סירב לרכך את עמדתו ואמר כי הוא ״עומד מאחורי זה״.

הוא הסביר שהוא ״מצביע לצמצום נזקים״, ולכן ״הייתי מצביע לחמאס על פני ישראל בכל פעם״, משום שהארגון מורכב לדבריו כולו מ״ילדים יתומים שהוריהם נהרגו בידי מדינת אפרטהייד״, והשווה אותו לזרוע הצבאית של ה־ANC בדרום אפריקה.

חמאס אינו הארגון היחיד שפיקר מגן עליו. הוא אמר כי אין לו ״שום בעיה עם חיזבאללה״ בשל הלחימה שלו נגד ישראל, ואף הצהיר שדגל הארגון הוא הדגל האהוב עליו. את פעולות החות׳ים בים האדום תיאר כ״התנגדות״ שהיא ״לא רק מוסרית אלא גם צודקת״.

את הציונות כינה ״מחלת נפש״, ועל שורד השבי עידן אלכסנדר כתב: ״בושה על כל מי שאמר שהבחור האמריקני הזה שהתנדב לצבא הנאצי הוא גיבור מסוג כלשהו״. הוא גם הטיל ספק בעדויות על האלימות המינית ב-7 באוקטובר, טען שישראל ״זיהמה את מאגר הראיות״ ואמר שזה ״לא משנה את הדינמיקה״. בעבר כינה ישראלים ויהודים אורתודוקסים ״פסיכופתים״ ו״פרי נישואי קרובים״, הביע חרטה על השימוש במילה, אך הכחיש שהוא אנטישמי והתעקש כי הוא אנטי-ציוני בלבד.

התבטאויותיו של פיקר שערורייתיות עד כדי כך שבריטניה אסרה עליו להיכנס לשטחה. הוא תכנן נסיעה שכללה נאום באוקספורד, אך 48 שעות לפני הטיסה גילה שאשרת הכניסה שלו בוטלה, והקריא את ההודעה בשידור חי מול 30 אלף צופים: ״נוכחותך בבריטניה אינה נחשבת תורמת לטובת הציבור״.

בשבועות שלפני כן יצאו נגדו כמה ארגונים יהודיים וכינו אותו תומך טרור, ופיקר טען שזו הסיבה: ״אם אתה מבקר את ישראל, הנסיעות שלך יוגבלו. זה פשיזם לשמו״.

חרף הרקורד הזה, השנה האחרונה סימנה את חדירתו של פיקר למרכז הבמה הדמוקרטית. הוא ראיין את הסנאטור ברני סנדרס, את חברות בית הנבחרים אלכסנדריה אוקסיו-קורטז, רשידה טאליב ואילהאן עומאר ואת המועמד למושל קליפורניה טום סטייר.

הוא היה מהתומכים הראשונים בזוהרן ממדאני, הידוע בעמדותיו האנטי־ישראליות, ונכח במסיבת הניצחון שלו בליל הבחירות לראשות עיריית ניו יורק. באפריל יצא למסע עצרות עם אל־סייד באוניברסיטאות במישיגן, ולאחרונה אישר שגם מושל קליפורניה גאווין ניוסום, שנחשב למועמד סביר לנשיאות ב-2028, הסכים להתראיין אצלו.

עזרא קליין, מהקולות המשפיעים בשמאל האמריקני, פרשן במדור הדעות של ״ניו יורק טיימס״ ומנחה פודקאסט פופולרי, פרסם באפריל טור שהגן על פיקר תחת הכותרת ״חסן פיקר אינו האויב״.

קליין, שגדל בבית יהודי ומרבה לכתוב על הקרע בקהילה היהודית האמריקנית סביב ישראל, כתב כי ״יש לי מחלוקות עמוקות עם פיקר, אבל הוא לא ׳שונא יהודים׳. הוא אנטי־ציוני״.

הוויכוח סביבו כבר הפך למאבק על זהותה של המפלגה. האסטרטג הוותיק ג׳יימס קארוויל, מהדמויות המזוהות ביותר עם הממסד הדמוקרטי, הצהיר כי ״אני לא הולך להיות באותה מפלגה עם חסן פיקר. אם הוא הופך לכוח במפלגה הדמוקרטית, אני עף מכאן״. סנדרס השיב לו כי אם אינו מוכן להיות באותה מפלגה עם פיקר ועם אל־סייד, ״הוא יכול להקים מפלגה משלו״, והוסיף שיש לקבל את פיקר ב״אוהל הגדול״ הדמוקרטי.

כך הפך מי שטען כי אמריקה הביאה על עצמה את 11 בספטמבר ושחמאס עדיף על ישראל לא רק לפרשן של השמאל הפרוגרסיבי, אלא לאחד משומרי הסף החדשים שלו, בעודו הולך ומתחזק, כובש מעוזים דמוקרטיים, ומכוון בבחירות האמצע בנובמבר להגדיל את כוחו בוושינגטון.