המפציץ האסטרטגי הכבד B-1B לנסר שב לתקוף באיראן. על פי דיווח הבוקר (חמישי) באקסיוס, מדובר בשימוש ראשון במטוס מאז כניסת הפסקת האש לתוקף בתחילת אפריל - והוא מאשר את הדיווחים שנפוצו ביממות האחרונות על המראת המפציצים האסטרטגים מבסיסים בבריטניה. המטוס, שמכונה "העצם" (Bone) בחיל האוויר האמריקני, הוא אחד מכלי הנשק הקונבנציונליים החזקים ביותר שיש לצבא ארצות הברית.
מסוגל לשאת עד 34 טון חומר נפץ
ה-B-1B מוגדר על ע"י חיל האוויר האמריקני מפציץ כבד רב-משימתי לטווח ארוך. הוא נושא את מטען התחמושת הקונבנציונלית הגדול ביותר בארסנל חיל האוויר - עד 75 אלף פאונד (כ-34 טונות). המטוס מצויד בכנפיים משתנות-זווית, גוף משולב עם הכנפיים וארבעה מנועי טורבו-פאן עם מבערים אחוריים.
המהירות המרבית שלו עולה על 900 מייל (כ-1450 ק"מ) לשעה (מאך 1.2 בגובה פני הים) והטווח הבין-יבשתי שלו מאפשר לו להמריא מבסיסים בארה"ב או באוקיינוס ההודי (דייגו גרסיה) ולתקוף בכל נקודה במזרח התיכון ללא צורך בנחיתת ביניים.
המטוס תוכנן במקור בימי המלחמה הקרה כדי לחדור את ההגנה האווירית הסובייטית בגובה נמוך ובמהירות עצומה. המטוס תוכנן במקור כמפציץ גרעיני, אך ב-1994 הוסר ממנו התפקיד הגרעיני והוא הוסב לחלוטין למשימות קונבנציונליות.
כיום הוא מסוגל להטיל מגוון של חימוש מדויק: פצצות מונחות GPS (JDAM) במשקל 2,000 פאונד, טילי שיוט לטווח ארוך (JASSM), ופצצות חודרות בונקרים. המערכות שלו כוללות מכ"ם מתקדם המאפשר עקיבת תוואי קרקע (מעקב אחר מטרות נעות), ולמרות גודלו העצום, חומרים סופגי קרינת מכ"ם הופכים אותו לקשה לגילוי בהשוואה למפציצים ותיקים יותר כמו ה-B-52, אך מנגד, חשוב להדגיש כי הוא לא מוגדר כחמקן בניגוד למפציצי ה-B2.
טבילת האש נגד סדאם חוסיין - והשימוש במבצע "שאגת הארי"
ה-B1 נכנס לשימוש מבצעי בחיל האוויר האמריקני ב-1986, אך טבילת האש הראשונה שלו התרחשה ב-1998, במהלך מבצע "שועל המדבר" (Operation Desert Fox) בעיראק, שם השמיד בהצלחה מטרות של משטר סדאם חוסיין.
ב-1999, במבצע "כוח בעלות הברית" בקוסובו, שישה מטוסים כאלה הטילו יותר מ-20% מכלל התחמושת בזמן שביצעו פחות מ-2% מהגיחות. באפגניסטן, בתחילת מבצע "חירות מתמשכת", שמונה מטוסים הטילו כמעט 40% מכלל המשקל שהוטל על ידי כוחות הקואליציה, כולל 67% מפצצות ה-JDAM.
המטוס משמש בעיקר כאשר נדרשת יכולת להטיל כמות גדולה של תחמושת מדויקת בטווח ארוך, לעיתים לאחר יציאה ישירות מבסיסים בארצות הברית, או מבסיסים קדמיים. הוא מוגדר כמתאים למשימות שבהן נדרשת נוכחות ממושכת מעל אזור הלחימה, תקיפת מטרות קשיחות (מבוצרות), מרכזי פיקוד, מתקני טילים וכטב"מים, וכן מטרות ימיות.
הפצצה של אתר טילים באיספהאן שנעשתה לכאורה על ידי מפציצי ה-B1
במבצע "שאגת הארי" או בשמו האמריקני "זעם אפי", שהחל בסוף פברואר השתתפו מפציצי B-1B לצד מפציצי B-2 ו-B-52. לפי פיקוד המרכז האמריקני (CENTCOM), מטוסי B-1B ביצעו משימות ישירות מארצות הברית וחזרו אליה, כאשר נשאו את מטען התחמושת הקונבנציונלית הגדול ביותר בארסנל. בין המטרות שהותקפו באמצעות המפציצים - מרכזי פיקוד של משמרות המהפכה, מערכות הגנה אווירית, אתרי טילים בליסטיים וכטב"מים.
"הסרת הכפפות" מול טהרן
כאמור, ה-B1 תוכנן להשמיד יעדים מבוצרים. השימוש בו עשוי לרמוז שארה"ב סימנה מטרות תשתית קריטיות, מתקני טילים תת-קרקעיים (ערי הטילים), ואולי אף מתקנים הקשורים לתוכנית הגרעין האיראנית – בשונה מהיעדים החשופים על פני הקרקע שהותקפו בשבועיים האחרונים כמו בסיסים של משמרות המהפכה, אתרי אחסון לטילי שיוט ומפעלים לייצור כטב"מים.
בנוסף, בעוד שמטוסי קרב דוגמת F-15 או F-35 יכולים לבצע תקיפות כירורגיות, הפעלת מפציץ כבד עשויה להעיד על נכונות אמריקנית לעבור ל"מסה התקפית". עצם החשיפה הבוקר באקסיוס עשויה להיות איתות לטהרן שארה"ב מוכנה לפעול בעצימות גבוהה בדומה לימים העצימים של "זעם אפי" ולהסב נזק עצום במידה וההסלמה תימשך - כפי שעשה אתמול הנשיא טראמפ ודוברת הבית הלבן כאשר שיתפו בזמן מקביל כתבה שכותרתה "טראמפ הורה לפתוח את שערי הגיהנום על איראן"
רובד נוסף הוא הפגנת עליונות אווירית: המטוס פועל מחוץ לטווח ההגנה האווירית האיראנית המסורתית (באמצעות טילי שיוט), או חודר אותה בעזרת לוחמה אלקטרונית ומהירות. נזכיר כי לא מדובר במפציץ חמקן, אך מרבית מערכות ההגנה האיראניות הושמדו במהלך המבצע, כך שהשימוש בו שמעביר מסר לאיראנים שאין בידיהם יכולת אמיתית להתגונן בפני הזרוע הארוכה של חיל האוויר האמריקני.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו