מסלול התנגשות, בערך: השינוי החד בעמדה האמריקנית מספק לוואנס יתרון אישי

סגן נשיא ארה״ב ג׳יי.די. ואנס הפך לפרצוף של מזכר ההבנות בין וושינגטון לטהרן: הוא הדובר, הוא המתדרך, והוא המגן הראשי של ההסכם בכל במה אמריקנית מרכזית. הדבר הזה הציב אותו במסלול התנגשות מול ישראל, שלא מסתירה את חוסר שביעות רצונה מההתפתחויות.

״טראמפ הוא ראש המדינה היחיד בעולם שסימפטי למדינת ישראל ברגע זה״, אמר ואנס במסיבת עיתונאים בבית הלבן, והוסיף ש״כל אדם בישראל שחושב שהבעיה הגדולה ביותר שלו היא נשיא ארה״ב צריך להתעורר״.

השינוי החד בעמדה האמריקנית, לפחות כפי שרואה אותו הציבור הישראלי, מספק לסגן הנשיא הקלה גדולה. ואנס הוא נציגו הבולט של הזרם הבדלני בתנועת MAGA, המסתייג ממלחמות ארוכות במזרח התיכון, ושואף לרכז את המאמץ האמריקני בבית. זה היה בדיוק המחנה שעמד נבוך מול הפעלתנות הצבאית של הנשיא, שהבטיח לבוחריו ״לסיים את כל המלחמות״, ומצא את עצמו שולח "ארמדה" למזרח התיכון.

מזכר ההבנות מאפשר לוואנס להציג את התמונה ההפוכה: ההפעלה הצבאית האמריקנית מולה נעשתה במידה, השיגה את מטרתה, ועכשיו מגיע השלב של "שלום מתוך עוצמה" - ולא שקיעה בבוץ הטובעני של המזה"ת.

״את האמת, לא סלחתי לבוש על עיראק״, אמר ואנס בריאיון לפודקאסט של ה״ניו יורק טיימס״ שבו ביקר את ישראל. ואכן, הממשל של טראמפ מציג תמונה של ״שני גויים בקרבך״: ואנס הבדלן מצד אחד, ומזכיר המדינה מרקו רוביו הניצי מצד שני, שמייצג כביכול את מורשתם של ה״ניאו-קונס״, אנשי הימין השמרני שהנשיאות של בוש הבן סימנה את שיא כוחם, ומאז הפכו לקול הולך ונחלש בתוך המפלגה הרפובליקנית. אם המבצע ללכידת מדורו והמלחמה באיראן סימנו את ניצחונו של הפלג הניצי, נראה שהמטוטלת חזרה כעת לצידם של אנשי MAGA.

הניצחון היחסי של ואנס בתוך הממשל עשוי להרגיע את ה״מרד״ עליו הכריזו הדמויות הבדלניות במפלגה הרפובליקנית, ובראשן איש התקשורת האנטישמי והאנטי-ישראלי טאקר קרלסון, לקראת הישורת האחרונה של בחירות האמצע. המלחמה באיראן הציפה את הפלג הזה ואת עוצמתו, ושיא הטענות נגד ישראל הגיע עם התפטרותו של ג׳ו קנט, ראש המרכז הלאומי ללוחמה בטרור, שיצא במכתב חריף נגד ישראל ו״הלובי האמריקני החזק שלה״, שגררו לטענתו את ארה״ב למלחמה באיראן ב״אותה טקטיקה שבה השתמשו כדי לגרור אותנו למלחמת עיראק״.

חתום אישית על ההסכם

הבולטות של ואנס אינה מקרית. ואנס אינו רק דובר נוח - הוא חתום על ההסכם אישית ופוליטית, החל מתחילת המו״מ מאז שהוכרזה הפסקת האש הראשונית. בניגוד למזכיר המדינה רוביו, שמנהל מדיניות חוץ מתוקף תפקידו, ואנס לקח על עצמו ביודעין את מזכר ההבנות, ולכן גם הפך למגן הראשי. סיום מלחמות מתאים הרבה יותר לתיק העבודות שעימו הוא רוצה להגיע לבית הלבן ב-2028 מאשר הסתבכות נוספת במזרח התיכון.

ביום שני הוא התייצב ברשת ABC וציין כי ההסכם כבר נחתם דיגיטלית, אך הודה כי פרטים מרכזיים עוד ייקבעו בהמשך המשא ומתן. באותו יום הופיע גם ברשת ״פוקס ניוז״, ומיד אחר כך התראיין לרשת NBC, שם התייחס ישירות לחששות בישראל. ביום שלישי כבר ישב אצל הפרשנית השמרנית מייגן קלי, המייצגת את הזרם הבדלני והחשדן כלפי ישראל, בניסיון לרכך את ההדים בקרב הימין הקשה, ובחמישי סגר את השבוע בתדרוך עיתונאים בבית הלבן.

דיוויד מקובסקי, עמית בכיר במכון וושינגטון, מסביר כי ואנס מילא תפקיד דומה כבר בשלב הראשון של המלחמה מול איראן. ״ואנס היה חיוני עבור טראמפ בתחילת המלחמה בשיווק המסר לאגף ה-MAGA בבייס של טראמפ״, אמר מקובסקי. ״המסר שלו היה שזו לא עוד מלחמה אינסופית, אלא מהלך ממוקד וצר שנועד להבטיח שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני״.

כדי להבין מדוע דווקא ואנס נבחר לשאת את המסר הזה, צריך לחזור לסיפור הפוליטי שהוא מספר על עצמו כבר שנים. ואנס נולד וגדל במידלטאון שבאוהיו, עיר תעשייתית במערב התיכון של ארה״ב, שהפכה עבורו לסמל לשקיעת מעמד הפועלים הלבן ולתחושת הנטישה של אמריקה שמחוץ לחופים.

אחרי התיכון התגייס למארינס ושירת כתב צבאי בעיראק, ולאחר מכן למד בעזרת חוק החיילים המשוחררים באוניברסיטת אוהיו סטייט ובבית הספר למשפטים של ייל. המעבר הזה - מילדות קשה בפריפריה האמריקנית אל לב האליטה המשפטית והפוליטית - הפך לחומר הגלם של ספרו ״קינת ההילבילי״, שהציג אותו כאחד המתרגמים הבולטים של זעם הבייס הטראמפיסטי.

ברקע עומדת גם הדממה היחסית של רוביו, שלאורך המלחמה באיראן התבלט כאחד המגנים המרכזיים של הקו התקיף נגדה. בתחילת החודש הוא עוד הופיע בקונגרס והבהיר כי כל הקלה בסנקציות מותנית בוויתורים איראניים בתחום הגרעין, אך מאז ההכרזה על מזכר ההבנות הוא נעלם מקמפיין ההסברה. לפי דיווחים, רוביו, יחד עם ראש ה-CIA ג׳ון רטקליף ומזכיר ההגנה פיט הגסת׳, הטיל בדיונים פנימיים ספקות באשר לנכונות האיראנים לעמוד בוויתורים הגרעיניים שוושינגטון דורשת, בעוד ואנס ושליחי הנשיא סטיב וויטקוף וג׳ארד קושנר דחפו בעד ההסכם.

המבט הסגיר הכול

הפער הזה צף גם בוועידת ה-G7. בזמן שטראמפ הגן על ההסכם מול המצלמות, רוביו נראה מאחוריו בפנים חתומות, ושפת הגוף שלו זכתה לכותרות בתקשורת האמריקנית. מבחינה פוליטית התמונה הזאת התיישבה בדיוק על הסיפור הרחב: הדיפלומט הבכיר, שאמור היה להוביל את המהלך, נדמה כמי שנמצא שם בגופו אך לא בליבו.

Rubio does not look happy.pic.twitter.com/S8V4Q2jk3X

— Eylon Levy (@EylonALevy) June 18, 2026

מקובסקי סבור שדווקא עכשיו טראמפ זקוק לרוביו יותר מאשר לוואנס. ״כעת טראמפ צריך שמזכיר המדינה רוביו יהיה יותר בחזית, משום שהאגף המסורתי והניצי יותר במפלגה הרפובליקנית הוא זה שמביע יותר ספקנות״, אמר. ״אם רוביו לא יישמע בקרוב, השתיקה שלו תהיה רועמת״.

ואנס מבין את הכעס הישראלי, ולכן לא הסתפק בהסבר אמריקני פנימי וניסה לדבר ישירות אל הקהל הניצי והפרו-ישראלי. בריאיון לרשת NBC הוא בחר תחילה בטון מפייס וטען כי ההסכם ״יהפוך את ישראל לבטוחה יותר״, אבל גם רמז על תסכול וקבע כי יש ״הרבה דיסאינפורמציה״ על ההסכם בתקשורת הישראלית. ישראל, הוסיף, ״תקנה״ את ההסכם בהמשך הדרך ותראה בו ״נתיב למזרח תיכון חדש, לשלום ולשגשוג״.

מול מייגן קלי כבר הקשיח ואנס את הטון. הוא טען כי מבקרי ההסכם ״מציעים סכסוך אינסופי״, ורוצים להמשיך במערכה שתסתיים ב״פריסת 300 אלף חיילים אמריקנים על אדמת איראן״. כאן כבר לא מדובר היה בפיוס, אלא בקו התקפי שמציג את הניצים בישראל ובארה״ב כמי שמושכים את אמריקה לעימות שאינו רוצה בו.

בתדרוך העיתונאים שקיים בבית הלבן היום הסיר ואנס לחלוטין את הכפפות מול הביקורת מתוך ישראל. בהתייחס לדיווח שלפיו נתניהו ״רותח״, אמר כי הדבר ״לא משקף את השיחות שהיו לי איתו״, אך תקף בחריפות שרים בקבינט הישראלי שלדבריו יצאו נגד ההסכם ונגד נשיא ארה״ב באופן אישי.

״טראמפ הוא ראש המדינה היחיד בעולם שסימפטי למדינת ישראל ברגע זה״, אמר, והוסיף כי ״בשלושת החודשים האחרונים, שני שלישים מכלי הנשק ההגנתיים שהגנו על המולדת שלכם נבנו ושולמו בדולרים של משלמי המיסים האמריקנים״, וכי ״אם הייתי בקבינט של ממשלת ישראל, אולי לא הייתי תוקף את בעלת הברית החזקה היחידה שיש לי בכל מקום בעולם״, במה שקשה לפרש אחרת מאשר איום פומבי.

מבחינת ישראל, זו תזכורת לכך שהוויכוח בימין האמריקני כבר אינו מתמצה בשאלה אם ההסכם טוב לארה״ב או לישראל. השאלה העמוקה יותר היא עד כמה שיקולי הביטחון של ישראל יוסיפו להיות רלוונטיים בעתיד, אם הקוטב הבדלני, ובחלקו גם האנטי-ישראלי, ינצח בקרב על נשמתו של הימין האמריקני ושל תנועת MAGA תחת הנהגתו העתידית האפשרית של ואנס.