טראמפ מחזיר את האימפריאליזם הישן

חלק לא מבוטל מהפרשנים אמרו: חטיפתמנהיג ונצואלה מדורוהיתה מנוגדת לחוק הבינלאומי. העולם נותר בהלם. לפי החוק הבינלאומי, יש רק דבר אחד חוקי - והוא לתקוף את ישראל, לרצוח יהודים. מעבר לכל האינטרסים שנוגעים לארה"ב, הפעולה האמריקנית בקראקס נועצת סיכה בגל הסינרגיה של האנטי־ציונות שסוחף את העולם המערבי בעיקר, ובמוקד הגוף ההרסני ביותר - האו"ם. כמעט באופן מיידי לאחר מכן הצליחה רשת של שמאל רדיקלי להוציא לרחובות בתזמון מתואם אלפי מחוללי מהומות בערים שונות, שזעקו: "ישוחרר מדורו".

ראש העיר החדש של ניו יורק ממדאניגינה את החטיפה. הוא הרי חלק מהקואליציה האנטי־ציונית והאנטי־אמריקנית. לאף אחד לא היתה תשובה לטבח בסידני שבאוסטרליה, אבל לכולם היה ברור שהטבח הוא חלק מהגל האנטי־ציוני. קראקס היא עוד תחנה בדרך המאבק שישראל הובילה מעזה לרפיח, מרפיח לביירות ולליטני, ומשם לדמשק ולטהרן.

התקיפה בוונצואלה היאשריד לדוקטרינת מונרובאותה מידה שמשבר הטילים בקובה (1962) היה במסגרת אותה דוקטרינה ממש. הנשיא טראמפ התייחס לכך במסמך האסטרטגיה שלו וטען כי יחזיר אותה לתוקפה - כלומר, לתת לגיטימציה למעורבות צבאית בדרום אמריקה, ובייחוד באזור הקריבי ובמרכז אמריקה. ונצואלה, אפשר לומר, היא גם חיזבאללה וגם איראן שנושפים בעורפה של ארה"ב.

את מבצע ונצואלה אפשר לראות על כמה רצפים היסטוריים. אינסטינקטיבית המבצע נתפס בהקשר של מלחמת פנמה ב־1989, כאשר הנשיא בוש האב כבש את התעלה וחטף את השליט נורייגה - שנשפט בדיעבד וריצה עונש מאסר בגין הברחת קוקאין, פעילות פשע מאורגן והלבנת כספים. לפניו, הנשיא רייגן התחיל למתוח שרירים עם כיבוש האי גרנדה. ולפניהם, עוד בשנת 1965, סנטו דומינגו - האי השכן לקובה שארה"ב פלשה אליו כדי להתערב במלחמת אזרחים.

הפעולה בקראקס נועצת סיכה בגל הסינרגיה של האנטי־ציונות שסוחף את העולם המערבי, ובמוקד הגוף ההרסני - האו"ם

אבל הרצף הרלוונטי יותר מתחיל בנפילת הבורסה בספטמבר 2008, אירוע משברי אדיר, שמשפיע עד היום אף שנשכח או הושכח. בעקבותיו עלה הנשיא ברק אובמה. האקלים הכלכלי הקשה גידל דור מרקסיסטי של אספסוף אקדמי רב־תארים אך נטול ג'ובים. הכלכלה האמריקנית חדלה להציע מקומות עבודה, לא רק לתושבים בעלי מעמד סוציו־אקונומי נמוך, שהעלו לשלטון את הנשיא טראמפ - אלא אולי בעיקר לבוגרי אוניברסיטאות שהשלימו תארים באמנות ובלימודי מגדר ויצרו את ה"ווקיזם". הם מי שבחרו את זוהרן ממדאני. זה הדור שהפך לגיס חמישי בלב הדמוקרטיה הגדולה בעולם, תוך שהוא הופך את הציונות לתירוץ הזמין ביותר כדי להוציא לאור את האנטישמיות הישנה.

מה שטראמפ עושה עכשיו, אחרי ההפצצה באיראן, זה לסובב את כדור הארץ לכיוון הנגדי, אחרי המפולת שנגרמה בעקבות שנותיו של אובמה ולאחריו החולשה המופגנת של ביידן. הנכונות של טראמפ להשתמש בכוח בפעולות נקודתיות היא מפתיעה ויעילה. לסיפור הברחת הסמים מצטרפת החלטת ארה"ב להשתלט על עתודות הנפט העצומות של ונצואלה, כדי להגביר את התפוקה ולהוריד את מחיר השוק. במילים אחרות, האימפריאליזם הישן חוזר.