מלחמת "12 הימים", כפי שהגדיר אותה הנשיא טראמפ, הייתה עוד פרק בעידן ה"פאקס אמריקנה" - עידן העליונות של וושינגטון, שנראה שהשמועות על מותו היו מוקדמות. רוסיה וסין, הנתפסות כבעלות בריתה הקרובות של איראן, נכשלו במבחן המעשה: הן לא הצליחו לממש את הרטוריקה שלהן על סיומו של העולם החד-מעצמתי.
את כישלונה של מוסקבה ניתן להסביר בקלות - היא שקועה במלחמה באוקראינה וסובלת מירידה חדה בהשפעתה הכלכלית והדיפלומטית; אין לה מה להציע. אולם התנהלותה של בייג'ינג חושפת משהו עמוק יותר: היא מסתייגת מהתפקיד המעצמתי של "שוטר עולמי" ולא תסתכן בעימות בעבור דבר שאינו בליבת האינטרסים שלה.
"סין היא כלכלת-על, שחקן חשוב בזירה הגלובלית, אבל היא לא מעצמת-על במובן האמריקני", מסביר פרופ' יורם עברון, מומחה לסין מאוניברסיטת חיפה. "היא לא מעצבת תהליכים, היא לא נוטלת סיכונים ולא פועלת לעצב את הסדר העולמי - לא ברמה הגלובלית ולא ברמה האזורית".
איראן וסין מנהלות יחסים קרובים - דיפלומטית, הצהרתית וכלכלית. באופן טבעי, סין נמצאת כאן בעמדת עדיפות: היא רוכשת בזול את רוב האנרגיה שמייצאת איראן הנאנקת תחת סנקציות, נהנית מעוד שוק נוח למוצריה ולחוזים ממשלתיים. למרות כל אלה, עברון אומר כי במהלך המלחמה "שני דברים הטרידו אותה: שאזרחים ונכסים סיניים לא יפגעו ושאספקת האנרגיה תישאר חופשית", עד כדי שאפילו שיגרה איום יותר ממרומז לטהרן - "אל תסגרו את מצרי הורמוז".
למרות שבייג'ינג רואה במשטר האייתולות כמחסום אחרון שבולם דומיננטיות אמריקנית מוחלטת במזרח התיכון, היא כמעט ולא נקפה אצבע עבורו - וגם ברמה המילולית נשארה מאופקת.
לפני המלחמה דווח כי איראן הזמינה מסין ציוד קריטי לשיקום והרחבת הפרויקט הבליסטי שלה. "לא הייתי אומר שזה רק מניעים כלכליים", מסביר עברון, "סין בכל זאת לוקחת פה איזשהו סיכון", אך הוסיף כי ייתכן שמדובר בציוד שניתן להגדיר כ"דו-שימושי" וכך לחמוק מהרדאר.
בעוד משרד החוץ הסיני וחשבונות ברשתות החברתיות המקורבים לקו הסיני לא נמנעו מביקורת חריפה על ישראל, בהודעה של לשכת הנשיא שי ג'ינפינג לאחר שיחתו עם פוטין ניכר הבדל: שי קרא ל"צדדים הלוחמים, ובמיוחד ישראל, להפסיק את האש כדי למנוע הסלמה". ביחס לכיתורים שנקשרו לציר האיראני-רוסי-סיני, זה מעט מאוד.
"במקביל גם בעיתונות הרשמית ממש, היו אמירות ש'אפשר להבין את המניעים של ישראל'", מספר עברון. הוא מוסיף שלמעשה מדובר בהמשכה של מגמה שהתחילה עם הניצחון הישראלי בעימות עם חיזבאללה בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2024.
"מיד תוך כמה ימים אחרי שבעה באוקטובר, סין התחילה לבטא קו מאוד, או יחסית לסין, מאוד קיצוני כלפי ישראל, אנטי-ישראלי", אומר עברון. "ברגע שישראל שינתה את המומנטום של המלחמה, סין מיתנה את הקו שלה". כשהוא מנסה להסביר את השינוי הזה הוא אומר: "סין מתיישרת עם המנצחים, אינטרס הליבה שלה הוא בראש סדר העדיפויות והיא לא תסכן אותו בעבור אחרים".
במארס 2023 חידשו איראן וסעודיה את יחסיהן. תשומת הלב העולמית הוקדשה דווקא למתווכת: סין. התמונה של סגן שר החוץ הסיני צ'ין צ'אנג עומד כשושבין בין מקבילו האיראני חוסיין אמיר עבדאללהיאן והדיפלומט הבכיר של סעודיה פייסל בן פרחאן העלתה בעולם את התהייה: האם נסיגה אמריקנית מהמזרח התיכון תגרור אחריה מעורבות גדולה יותר של בייג'ינג? והיו מי שהפריזו וראו בכך את מבשרו של העולם הדו-קוטבי.
"ברמה ההצהרתית, ללא ספק הפסידה נקודות בעימות הזה", מסכם עברון. "היומרה שלה להוות אלטרנטיבה לארצות הברית, הטיעונים שלה שארצות הברית נחלשת - כל האמירות האלה של סין בעצם איבדו מתוקפן״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו