ביממה האחרונה התרבו הקולות שארה"ב תצטרף למלחמה של ישראל נגד איראן. מהלך שכזה נחשב לקריטי, בעיקר בכל הקשור לתקיפת מתקן הגרעין בפורדו. כלי הטיס ש"אמור לעשות את העבודה" הוא ה-B-2. אז מה הופך אותו לכה ייחודי ולכזה שמהווה "גיים-צ'יינגר" במערכה נגד איראן?
ה-B-2 הוא המפציץ המתקדם ביותר של ארה"ב, והוא מכונה לעיתים "המטוס הבלתי נראה" בשל יכולת החמקנות המתקדמת במיוחד שלו. חיל האוויר האמריקני מחזיק ב-20 מטוסים כאלה בלבד. הוא תוכנן בתחילה לשאת בעיקר נשק גרעיני, מתוך הנחה שהיכולות החמקניות של המפציץ הכבד יאפשרו לו לחדור עמוק לתוך שטח האויב מבלי להתגלות.
עם זאת, לאחר סיום המלחמה הקרה, הוסב המפציץ לנשיאה של פצצות קונבנציונליות והותאם במיוחד לפצצות גולשות ופצצות מדויקות, אותן ניתן להעמיס על המפציץ בכמויות גדולות מאוד, מה שמאפשר לו גם להכות מטרות בשילוב של כמות ודיוק. יתרון נוסף של המפציץ הגדול הוא גם טווח הפעולה שלו.
"מפצחת הבונקרים"
מה שהופך את ה-B-2 לייחודי בקשר לאיראן היא היכולת שלו לשאת את פצצת "מפצחת הבונקרים" MOP (Massive Ordnance Penetrator). מדובר בפצצה במשקל של כ-14 טונות שפותחה לתקיפת בונקרים תת-קרקעיים מבוצרים ומפציץ ה-B-2 מהווה את הפלטפורמה המרכזית לשימוש בה
ארה"ב כבר עשתה שימוש במפציצים המתקדמים במסגרת המערכה נגד החות'ים בחודש אוקטובר. אז המפיצים יצאו מבסיסם בארה"ב ועשו את הדרך הארוכה עד לתימן כדי לפגוע במטרות שבה. "זוהי הדגמה מיוחדת ליכולת של ארה"ב לפגוע במתקנים שיריבינו מבקשים להוציא מהישג ידינו - לא משנה כמה עמוק הם ייקברו בתוך האדמה, וכמה מבוצרים יהיו", אמר מזכיר ההגנה האמריקני דאז לויד אוסטין.
פצצה זו נתפסת ככזו שיעשה בה שימוש אם ארה"ב תרצה לפגוע במתקני הגרעין האיראניים המבוצרים בפורדו ונתנז. מה שנדמה כאפשרות יותר סבירה מתקיפה באיראן, הוא העצמה של הפעולה נגד החות'ים, שגם הם לפי הדיווח, מחזיקים במערכת בונקרים תת-קרקעיים במחוז סעדה שסמוך לגבול עם סעודיה.
המפציץ, שתכנונו החל כבר בשנת 1987, שימש את ארצות הברית לגיחות הפצצה החל ממלחמת יוגוסלביה בשנות ה-90, ועד למלחמה בארגון הטרור דאעש, ויכולת הנשיאה הגדולה שלו והחמקנות שלו הפכו אותו לאחד מכלי הנשק המרתיעים בארסנל האמריקני.
על מנת להבין את כושר הנשיאה של המפציץ, מספיק להסתכל על הסטטיסטיקה של השימוש בו. במהלך קמפיין ההפצצות האמריקני בסרביה בשנת 1999, מטוסי ה-B-2 ביצעו רק 50 מתוך 34,000 הגיחות המבצעיות שחילות האוויר של נאט"ו ביצעו במהלך שמונת חודשי ההפצצה, אך היה אחראי על 33 אחוזים מהפצצות שהוטלו על הצבא הסרבי.
ה-B-2 תוכנן בתחילה לשאת בעיקר נשק גרעיני, מתוך הנחה שהיכולות החמקניות של המפציץ הכבד יאפשרו לו לחדור עמוק לתוך שטח האויב מבלי להתגלות. עם זאת, לאחר סיום המלחמה הקרה, הוסב המפציץ לנשיאה של פצצות קונבנציונליות והותאם במיוחד לפצצות גולשות ופצצות מדויקות, אותן ניתן להעמיס על המפציץ בכמויות גדולות מאוד, מה שמאפשר לו גם להכות מטרות בשילוב של כמות ודיוק.
לפי האתר, פריסה של ארבעה מפציצי B-2 בלבד - המהווים 20 אחוז מהצי הכולל של המפציצים החמקניים - לאוסטרליה ב-2022 נתפסה כבר כאיתות משמעותי לסין ויריבים פוטנציאליים אחרים. שנתיים קודם לכן, שישה מפציצי B-52 הגיעו לדייגו גרסיה בהפגנת כוח בעקבות חיסול קאסם סולימאני, אז מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה האיראנית.
מעולם לא הופל מאש עוינת
יתרון נוסף של המפציץ הגדול הוא גם טווח הפעולה שלו. במהלך מלחמת קוסובו המריאו המפציצים משטחה של מדינת מיזורי בארצות הברית, הפציצו מטרות בבלקן, וחזרו לשטחה של ארצות הברית מבלי לנחות. מדובר במשימת טיסה של 30 שעות. במהלך מלחמת עיראק, המפציצים ביצעו משימות טיסה של 44 שעות, שיא בזמנו עבור חיל האוויר האמריקני בעידן הסילוני.
על אף שהמטוס הופעל באופן מבצעי בסרביה, עיראק, אפגניסטן, סוריה וכעת גם תימן, אף מטוס מסוג B-2 מעולם לא הופל מאש עוינת, למרות שלפחות שלושה ניזוקו והושמדו כתוצאה מתאונות. ארצות הברית ייצרה 22 מטוסים מדגם זה, מתוכם לפחות 17 נמצאים בשירות פעיל של חיל האוויר האמריקני.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו