"המפלצת" שבהר: פורדו - המתקן הגרעיני שהותקף על ידי האמריקנים

20 קילומטרים צפון מזרחית לעיר הקדושה לאיסלאם השיעי קום, עמוק במעבה ההר, שוכן מתקן פורדו - אתר העשרת האורניום השני של איראן והמוגן ביותר שלה. בניגוד לנתנז הגדול והמוכר יותר, פורדו הוא מתקן קטן יחסית אך קבור עמוק בתוך ההר 80-90 מטרים מתחת לפני הקרקע, עומק שהופך אותו לכמעט בלתי פגיע לתקיפה אווירית קונבנציונלית.

מפת היעדים באיראן: מתקני הגרעין שהותקפו - ואלה שעדיין לא | תמונת מצב

מוקדם יותר אף התייחס שגריר ישראל בארצות הברית יחיאל לייטר לשאלת יכולתה של ישראל לפגוע במתקנים תת-קרקעיים דוגמת פורדו. "הסיוע שביקשנו מארצות הברית מוגבל להיבטים הגנתיים", אמר בראיון ל"פוקס ניוז". "אנחנו מודים מאוד לנשיא טראמפ ולממשל על מערכת THAAD נגד טילים ומערכת Aegis, אבל זה רק בהיבט הגנתי. יש בידינו מספר תרחישים שיאפשרו לנו להתמודד עם פורדו. לא הכול עניין של לעלות לאוויר ולהפציץ מרחוק".

"האם או לא ארה"ב תצטרף לווידוא ההשמדה המוחלטת של תוכנית הגרעין זוהי החלטה שהממשל יצטרך לקבל", אמר.

החשיבות של פורדו - וההבדל מנתנז 

כדי להבין את החשיבות הקריטית של פורדו, אפשר להשוות אותו לנתנז. נתנז הוא מתקן ענקי עם יותר מ-19,000 צנטריפוגות פעילות כיום, כאשר המכון למדע וביטחון בינלאומי (ISIS) מעריך שהמתקן כולו יכול להכיל עד 50,000 צנטריפוגות. אבל לנתנז יש חולשה משמעותית - הוא קבור "רק 8 מטרים" מתחת לאדמה. לפי הודעת הסוכנות לאנרגיה אטומית המבנים העיליים בו הושמדו לגמרי, ולמרות שהאולמות התת-קרקעיים לא הושמדו, הפגיעה במערכות החשמל עשויה להעיד על נזק לצנטריפוגות במתקן.

פורדו הוא סיפור אחר. המתקן קטן - כ-3,000 צנטריפוגות בשני אולמות - אבל קבור 90-80 מטרים מתחת לאדמה, במעבה ההר. בעוד שנתנז מייצר אורניום מועשר ברמות נמוכות (3-5%), פורדו הפך למרכז ההעשרה לרמות גבוהות - 60% ולאחרונה אף נמצאו בו שאריות של חלקיקי אורניום מועשרים ל-83.7%, קרוב לרמת הנשק של 90%. מכאן, שפורדו משמש כמעין ״תעודת ביטוח״ לפרויקט הגרעין האיראני שנועד למצב שבו במשטר האיראני נופלת ההחלטה לפרוץ לפצצה ויש צורך להעשיר אורניום לרמה צבאית באופן מוגן מתקיפה.

העשרת האורניום היא תהליך שבו מועלה הריכוז של החומר הבקיע (איזטופ מסוים של אורניום שנמצא בריכוז נמוך באופן טבעי באורניום שנכרה מהאדמה), הצנטריפוגות המסתובבות מפרידות בין החלקיקים הכבדים לקלים. לאחר מכן, הגז מומר חזרה למתכת. לשם בניית הנשק הגרעיני, החומר הבקיע מעוצב לכדור ויחד עם מנגנון ההפעלה המורכב הוא מהווה את הפצצה הגרעינית.

מבט על צילומי הלוויין מבהיר למה פורדו מהווה את אחד האתגרים הגדולים לישראל במלחמה הנוכחית: הכבישים המתעקלים נבלעים ישירות לתוך מנהרות חצובות בהר, המובילות אל אולמות הצנטריפוגות המוגנים 80-90 מטרים מתחת לפני הקרקע. עיקר המתקן - כולל אלפי הצנטריפוגות המעשירות אורניום לרמות הקרובות לנשק גרעיני - חבוי עמוק במעבה הסלע, מוגן בצורה שהופכת אותו לכמעט בלתי פגיע לתקיפה אווירית קונבנציונלית.

המתקן היה בתחילה בסיס טילים של משמרות המהפכה. על פי המודיעין המערבי, הבנייה של מתקן ההעשרה החלה ב-2007-2006. במשך שנים נשמרה החשאיות, עד שבספטמבר 2009 חשפו ארה"ב, בריטניה וצרפת את קיומו לאחר שהתגלה על ידי המודיעין המערבי. איראן נאלצה להודות בקיומו לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אך טענה למטרות אזרחיות. מסמכי ארכיון הגרעין שישראל השיגה ב-2018 סיפרו סיפור אחר: פורדו ("פרויקט אל-גאדיר") תוכנן כחלק מתוכנית אמאד לפיתוח נשק גרעיני.

הסכם הגרעין מ-2015 קבע שפורדו יפסיק כל העשרת אורניום ל-15 שנים ויהפוך למרכז מחקר אזרחי. המתקן אכן הפסיק את פעילותו, אך אחרי פרישת ארה"ב מההסכם במאי 2018, איראן החלה לחזור בה מההתחייבויות.

על פי התפיסה המקובלת הפתרון היחיד להשמדת פורדו מהאוויר נמצא בידי ארה"ב: פצצת ה-GBU-57, המכונה Massive Ordnance Penetrator) MOP), פצצה במשקל 13.6 טון שנועדה לחדור לבונקרים מבוצרים עשרות מטרים מתחת לפני הקרקע. המפציץ החמקן היחיד שיכול לשאת את הפצצה הוא ה-B2 Spirt המתקדם, שאכן היה לאורך זמן רב מוצב באי דיאגו גרסיה המשמש נקודה נוחה לפגיעה במטרות באיראן, אך כעת ייאלץ לעשות אתה דרך הארוכה ממיזורי אם תבחר ארה״ב להשתמש בו.

אפשרות אחרת עלתה מתוך דיווח של ה"ניו יורק טיימס" בחודש הקודם: הטסה של לוחמי קומנדו, פריצה למתקן המבוצר, מלכודו ופיצוצו. שיטה דומה לזאת שנקטה בה ישראל במבצע ״רבות הדרכים״ בסוריה. לפי הדיווח אז, גם במבצע שכזה, שבאופן טבעי הוא עתיר סיכון וסכנה להסתבכות - ישראל תדרש לעזרה אמריקנית משמעותית, לצד העובדה שכעת היא ללא יתרון ההפתעה ששימש אותה במכת הפתיחה ביום שישי.