זיכרון וחברה

ב-23 באפריל, בהזמנת משרד החוץ הישראלי, נסעתי לירושלים כדי להשתתף בטקס הזיכרון הממלכתי לציון יום השואה. לפני שיצאתי לטקס, הנחתי פרחים צהובים לפני קיר הזיכרון לדיפלומטים בינלאומיים שהוכרו כ"חסידי אומות העולם" במשרד החוץ. שמותיהם, החרוטים בתבליט על קיר האבן והונצחו לאורך הזמן, זהרו בנצנוץ ברונזה. זה היה כאילו מעשי הגבורה שלהם עדיין הדהדו באוויר, חיים ובלתי נשכחים.

הרמתי את מבטי, ועיניי ננעצו בעל כורחי בשם יחיד – הו פנג שאן. בין השנים 1938 ל-1940 הוא כיהן כקונסול הכללי הסיני בווינה. באותה תקופה, אירופה רעדה תחת עקב הברזל של הנאצים, ועבור היהודים, כל יום היה מאבק בייאוש. אל מול החושך הגובר, הו הושיט יד של אומץ וחמלה, והנפיק "ויזה לכל החיים" אחת אחרי השנייה. בפחות משישה חודשים, הוא עזר לכמעט 2,000 יהודים להימלט ממוות בטוח. בשנת 2000, מדינת ישראל כיבדה אותו בתואר "חסיד אומות העולם", ושמו נחרט לעד על אבן זיכרון בגן חסידי אומות העולם ב"יד ושם".

מקבל אות כבוד סיני נוסף הוא פאן ג'ון-שון. בשנת 1916, הוא נסע לאימפריה הרוסית בחיפוש אחר עבודה. במהלך מלחמת העולם השנייה, על רקע פשיטות נאציות אכזריות, פאן ג'ון-שון, שלא נרתע מהסכנה, נתן מחסה נחוש לנערה יהודיה בשם לודמילה גנריכובנה וגידל אותה – אירוע שהפך לפרק זוהר בהיסטוריה.

לעם הסיני תמיד היתה תחושה עמוקה של ידידות כלפי העם היהודי, ומעשי הגבורה של הו פנג שאן ופאן ג'ון-שון אינם מקרים בודדים בשום אופן. במהלך מלחמת העולם השנייה, ערים סיניות כמו שנגחאי, חרבין וטיאנג'ין פתחו את שעריהן למספר רב של פליטים יהודים. שנגחאי לבדה קלטה 25,000 יהודים – יותר ממספרם של אלה שקיבלו קנדה, אוסטרליה, הודו, דרום אפריקה וניו זילנד גם יחד. בתחילת מרץ השנה, במהלך ביקור בספרייה הלאומית, זכיתי לראות כמה פריטים יקרי ערך המעידים על הידידות ארוכת השנים בין העם הסיני לעם היהודי. ביניהם היה טופס בקשת הוויזה שהגישה גב' שטרן, יהודייה שהתגוררה בברלין בשנת 1936, וחיפשה מקלט בחרבין. ספרי הלימוד בשפה הסינית בהם משתמשים סטודנטים בסין כוללים מאמר שכותרתו "אין חדשות מאושוויץ", וסבלו של העם היהודי נטווה בזיכרון הקולקטיבי של האומה הסינית. השנה מציינים 80 שנה לניצחון במלחמה העולמית נגד הפשיזם, אירוע שמרגש את ליבנו כשאנו מהרהרים בעבר. אין קרקע פורייה לאנטישמיות בסין, והידידות המתמשכת בין העם הסיני ליהודים היא כזו שעלינו להוקיר ולהעביר הלאה לנצח.

עם רדת הלילה, טקס הזיכרון הממלכתי בהר הרצל התקיים כמתוכנן. עם הדלקת משואות הזיכרון, ניצול השואה ואחד ממדליקי המשואות של השנה, מר פרטוק, עמד בחגיגיות והתפלל: "מי ייתן וכל בני הערובה יחזרו הביתה במהרה".

הפיגוע ב-7 באוקטובר זעזע את העולם. בעקבות הטרגדיה הזו, סין גינתה בחריפות את כל מעשי האלימות נגד אזרחים ואת כל הפרות המשפט ההומניטארי הבינלאומי, הכוללות ככל הנראה את הפיגוע האלים של חמאס על אזרחים ישראלים ב-7 באוקטובר. במקביל, העולם מהרהר מדוע אלימות כזו ממשיכה להישנות. פתרון שתי המדינות נותר הדרך היעילה היחידה לשבור את מעגל האלימות בין ישראל לפלסטין. שמירה על שלום ויציבות היא לטובת כל המדינות באזור. סין מקווה בכנות להחזרתם הבטוחה והמהירה של בני הערובה, צופה הרמוניה בין העם היהודי והערבי, ומצפה למימוש פתרון שתי המדינות. אני מאמין שהאנושות תשתחרר בסופו של דבר מכבלי הסבל. כפי שמודגש בנושא טקס הזיכרון הממלכתי השנה, "ממעמקים: כאב השחרור והצמיחה" בסופו של דבר נקום ממעמקי החושך ונחבק עתיד מזהיר יותר.

שיאו ג'ון-ג'נג הוא שגריר סין בישראל