מסיבת המייפל של קנדה: הקרב הגדול בקלפי הוא על איך להכריז עצמאות מטראמפ

ביום שני מיליוני קנדים ילכו לקלפיות -חלקם כבר הצביעו בהצבעה המוקדמת שהקתיימה למשך שלושה ימים לפני שבוע. ולמרות שבדרך כלל הפוליטיקה זה הדבר האחרון שמעניין את האומה השלווה הזאת,  הפעם היצרים מגיעים לשיאים שלא נראו עשרות שנים

אם לא די בכך, מה שמוגדר כ"יום החשוך בתולדות ונקובר" אירע ביום שבת כאשר 11 איש קיפחו את חייהם לאחר שגבר בן שלושים עם עבר פלילי ובעיות נפשיות דהר לעבר קהל חוגגים בפסטיבל של הקהילה הפיליפינית. 

עד לפני כמה חודשים היה ברור שהליברלים יודחו מהשלטון ברגע שיתקיימו בחירות בגלל הסלידה הקשה מג'סטין טרודו, שכיהן מאז 2015.  אבל אז קרו שלושה דברים שיצרו סערה מושלמת שלמעשה החזירה  את הבחירות לנקודת האפס. - וכאמור ביום שבת כרגע קרתה הדרמה שיכולה גם לשנות הכל. 

ראשית טרודו התפטר, ואז הליברלים בחרו במנהיג חדש בשם מארק קרני: בן השישים, כלכלן מוערך ונגיד בנק מרכזי לשעבר בשתי מדינות שמעולם לא נבחר למשרה ציבורית. 

והדובדבן שבקצפת: ממשל דונלד טראמפ הושבע ופתח במלחמת סחר עם כל העולם ועם קנדה בפרט, אם הצהרות חוזרות ונשנות על סיפוחה כמדינה ה-51 של ארה"ב. 

וכך למעשה מנהיג השמרנים, פייר פוליאב בן ה-45, שנולד מהריון לנערה בת 16 במצוקה שמסרה אותו לאימוץ לאחר מכן והמציא מחדש את מפלגת הימין הקנדית כמפלגת הצווארון הכחול שנלחמת ב"מחלת הווק" של השמאל הפרוגרסיבי, מצא את עצמו מזוהה יותר מכל אדם אחר עם השכנה מדרום שמאיימת על ארץ המייפל. קרני ניצל את העובדה הזאת והכריז בסוף מארס על בחירות בזק שלמעשה מנעו מפוליאב כל יכולת לנתק את עצמו מהטראמפיזם הקנדי שאימץ לעצמו. למרות הרקורד הכושל של הליברלים כמעט בכל תחום בזירה הפנימית - החל מיוקר המחיה שטיפס בקצב מהיר המיוחד, הפשע המאמיר בערים המרכזיות (כולל מצב שבו המשטרה ממליצה לפעמים להשאיר את מפתחות האוטו במקום קל להשגה כדי שהגנב ייקח אותם ולא יפגע בדיירי הבית), והתחושה הכללית שקנדה בשחיקה בכל מדד אפשרי -הבוחרים החליטו, לפי הסקרים, לא להמר ולתת לכלכלן האפור שמעולם לא היה נבחר ציבור להיות התשובה שלהם נגד טראמפ. אבל ייתכן כאמור שהסקרים לא רלוונטים הפעם. מעולם לא היו בחירות כאלו בקנדה. 

ביום ראשון רגע לפני פתיחת הקלפיות ראש הממשלה ניצל קרני את ההלם הציבורי מאירוע הדריסה והגיעה לזירת האירוע, שר עם הנוכחים את שיר הגוספל "סד מדהים" וחיבק אותם אחרי שכרע ברך לדקה ארוכה והדליק נר זיכרון.  ייתכן שהמחווה הזאת, שהפכה אותו כמעט בן רגע לדמות אבהית בכל קנדה ופחות כלכלן אפור ואליטיסטי, הבטיחה לו את הניצחון, בייחוד לאור היעדרו של פוליאב, שנותר במזרח המדינה ולא קטע את הקמפיין. 

 כך או כך, היצרים בשבוע האחרון לא זכורים שנים רבות בבחירות בקנדה. בפרברים מלאי השמש הנדירה של ונקובר היו שתי עצרות ענקיות של קרני ופוליאב. שניהם מקווים 'הבוחרים בפרובינציה הפסטורלית יתנו להם את הדחיפה שהם כה צריכים - קרני כדי שיקבל רוב בפרלמנט באוטווה; ופוליאב, כדי שיוכל למנוע מקרני לקבל רוב ואולי לקבל בכך את ברכת המלך צ'ארלס להרכיב גוש חוסם לקרני שיכריח בחירות נוספות. 

 בצד אחד יש את הבנקאי החכם קארני. שלמעשה הציל את בריטניה וקנדה מזעזועים כלכליים כשהיה נגיד בשניהם במשברים הכלכליים שחוו כל אחת בין 2006 ל2016, כולל הברקזיט והמיתון הגלובלי.

ובצד השני את פייר פוליאב הנמרץ שרוצה להפוך הכל - אך השאלה אם יצליח להוציא מספיק צעירים לקלפיות כדי לפצות על כך שהבוחרים המבוגרים שבדרך כלל נמשכים לרעיונות השמרנים הפעם בוחרים בקרני.

 העצרת של קרני: תסמכו על המומחה

 בעצרת של קרני בפרבר של ונקובר, סורייי, שבו קהילה עצומה של מהגרים הודים ותלות כמעט מוחלטת בסחר עם ארה”ב, היו המון אנשים בתור, אבל האולם לא היה מפוצץ

 המארגנים התרוצצו בניסיון למלא את הנקודות החסרות באולם , וצחקו כשמישהו החזיק שלט בעד קרני הפוך. אשתו של קרני, דיאנה, הציגה אותו ואמרה שיש לו "חיוך מהמם" ושהוא "תמיד מוכן" אבל גם קצת עקצה אותו שבבית הוא לא מסוגל לתפעל את תנור האייר פרייר במטבח

“בדברים הגדולים הוא יודע מה שהוא עושה", היא הגנה עליו אחרי שירדה על כישורי הבישול שלו. בכך למעשה תמצתה את ההימור שקרני לקח עם הבוחרים: הוא מאמין שהם סומכים עליו שהוא הכי טוב נגד טראמפ, גם אם בסוגיות הפרטניות יש לו את המשקעים של ממשל טרודו והרקורד הבעייתי של יוקר המחיה. אחרי שהציגה אותו הוא החל להשתלח ביריבו. "בניגוד לפוליאב, אני כבר ניהלתי תקציבי ענק. ניהלתי כלכלות שלמות ומשברים," הוא אמר בביטחון. "ובמשבר, אתה צריך לבנות קדימה, לא לקצץ אחורה."

הוא אמר שהוא יודע שיוקר המחיה מכביד אבל הפתרון זה שהממשלה תוציא יותר כסף, לא פחות. הוא הבטיח המון דברים: הנחות במס למעמד הביניים, הוזלת סלולרי, דיור זול, מעונות יום ב-10 דולר ליום. הוא התקיף את פוליאב: "הם רוצים קיצוצים... מתנת מס של 53 מיליארד דולר שרובה הולכת ל-1% העשירים ביותר.

כמה מפגינים ניסו להפריע וצעקו "כמה מיסים שילמת בקנדה?" "פרי פלסטיין" אבל קרני פשוט המשיך והקהל עזר לו עם שאגות" קרני קרני”. קרני למד שעדיף לא להתייחס לישראל אחרי שניסה לפייס בעצרת אחרת פרו פלסטיני עם התבטאות מזעזעת שממנה השתמע שהוא מאשים את ישראל ברצח עם ושקנדה הטילה על ישראל אמברגו נשק.

 הוא דיבר המון על דונלד טראמפ, ואמר ש"טראמפ בגד בקנדה" והצהיר בגאווה "אם הוא רוצה לכבוש את קנדה טראמפ יצטרך לעבור דרך סוריי והוא לא יצליח."

הוא גם הרבה להשתמש במטאפורות של הוקי על כך ש"קנדה יודעת להרים את הכפפה כשמישהו אחר מפיל אותה", רפרנס ברור לכפפות הוקי. גם במהלך הקמפיין הרבה להשתמש בסיסמא elbows up שפעם בזכותה קנדה ניצחה במשחק הוקי היסטורי, שמשמעותה הפוליטי הוא שקנדה יודעת להילחם למרות דימויה כמדינה של אנשים נחמדים. 

 העצרת של פוליאב: אנשים כועסים רוצים שינוי

ימים ספורים אחר כך, העצרת של פוליאב בפרבר סמוך, דלתא, הייתה משהו אחר לגמרי. האווירה הייתה עם אנרגיה אותנטית ועם דמוגרפיה אחרת לגמרי- הרבה יותר צעירים, והרבה יותר גברים. וגם משפיעני רשת של הימין, שכנראה אין בצד השמאלי של המפה

 חלק לבשו חולצות עם "הרובים שלי לא למכירה" ומכוניות צפרו להם כשעברו. גם משפחה עם שלט בעברית “עם ישראל חי” והכיתוב באנגלית Israel Supports Poilievre. פוליאב אכן תומך נלהב בישראל אך גם הוא הבין שתמיכה מוצהרת בה לא מתורגמת לקולות ואולי אף מסכנת את המתנדנדים שפעם תמכו בשמאל אבל היום אחרי שלוש כהונות ליברלים מפלרטטים עם בית פוליטי חדש שהוא מנסה ליצור עבורם.  

פוליאב הסתובב על הבמה כמו עם אנרגיות ודיבר עם הקהל, בניגוד לקרני שנצמד לטקסט כמעט על הזמן. פוליאב דיבר על הבעיות הכלכליות  באנגלית וגם בצרפתית. "אין סיבה שיהיה צורך לעבוד בשלוש עבודות רק בשביל לשלם שכירות!" הוא צעק. הוא תיאר את קנדה של היום כמקום שבו "מאהלי חסרי בית החליפו מגרשי משחקים יפים לילדים."

הוא אף התחיייב להשתמש בפסקת ההתגברות שיש בחוקה הקנדית שתאפשר לו לחייב את בתי המשפט להכניס פושעים לכלא לזמן רב ולמנוע שחרורם אלא אם כן יוכיחו שאינם מסוכנים. בכך למעשה יבטל חלקים מהחוקה למשך חמש שנים לפחות. מדובר בשימוש באופן תקדימי במנגנון החוקתי הזה. 

זאת אחרי שהליברלים הנהיגו מדיניות יחסית מקלה על עבריינים, כולל כאלו ששוחררו והחלו לפשוע שוב. האירוע בוונקובר עשוי לשחק לטובתו בהקשר הזה, אבל דווקא היעדרותו מהזירה כנראה פגעה בו. 

כשהקהל התלונן על זה שלקרני אין תוכנית לחסרי הבית, פוליאב אמר שלממשלה הנוכחית יש תכנית- "לייצר עוד חסרי בית." הוא שאל כל הזמן "מי יצביע לשינוי?" והבטיח "100 ימי שינוי" מיד אחרי שינצח ולכן לא תהיה חופשת קיץ לחברי מפלגתו עם ינצח. על קרני  הוא אמר: "התוכנית שלו היא לעשות בדיוק מה שטרודו עשה, רק פי עשר! עוד הוצאות, עוד מיסים…

ליל הבחירות יכול להפתיע את כולם

מה שהכי מעניין בבחירות האלה זה איך הכל השתנה כל כך מהר. לפוליאב היה יתרון עצום של 25% במשך חודשים, הוא נראה בטוח בניצחון. אבל פתאום טראמפ הודיע על מכסים חדשים נגד קנדה, והרבה מצביעים מבוגרים שבדרך כלל תומכים בשמרנים נבהלו

פוליאב בילה שנתיים שלמות בקמפיין נגד ג'סטין טרודו, אבל כשטרודו התפטר אחרי שגם מפלגתו מאסה בו, הוא התקשה להסתגל. קרני בחוכמה, ובעיקר במזל ועם עזרה מהברברת של טראמפ, הציג את עצמו גם כמועמד נגד טראמפ וגם כמועמד האאוטסיידר שמעולם לא נבחר למשרה ציבורית – וזה יכול לתת לליברלים קדנציה רביעית נדירה בשלטון.

הסקרים מראים שלמרות שפוליאב צמצם את הפער בקולות במניין הארצי, הליברלים עדיין יכולים לנצח בגלל שהניצחון הוא לפי כמות מחוזות הבחירה שבהם שבה זוכה כל מפלגה ושם יש לקרני את היתרון שמאוכזבי טרודו ומפלגות השמאל הקטנות באים אליו (כולל המפלגה אן.די.פי.  שעל פי הסקרים תקרוס למספר מושבים בודדים). אבל פוליאב, כמו טראמפ, מקווה שבגלל שהבחירות השנה נוצרו בתנאים שאין להם תקדים, שהמודלים של הסוקרים לא רלוונטים והצעירים הפעם יגיעו בהמוניהם לקלפיות כמו שהגיעו לעצרות. 

אולי, אם האנרגיה של העצרות שלו מלמדת על משהו, הסקרים מפספסים קבוצה אדירה שתבוא לקלפיות לטובת פוליאב אך “מתביישת” לענות בסקרים, בייחוד צעירים גברים. 

האנרגיה וההתלהבות הם בברור בצד של פוליאב, במיוחד בקרב צעירים, ונראה כי עוד כמה שבועות כבר היו משכנעים את הקנדים להפקיד בידיו את המפתחות.

אם יש משהו שכל קנדה (אולי חוץ מפרובינציית אלברטה עשירת הנפט) מאוחדת לגביו הוא שיש לצופף שורות מול טראמפ הבלתי צפוי. אצל הקנדי הממוצע, האיום מצד השכנה מדרום הוא משהו שעליו הוא חונך מגיל ינקות. גם אם אין חשש שטראמפ באמת יכבוש את קנדה, הדרמות שהוא מחולל מספיקות כדי ליצור "מסיבת תה" בסגנון של 13 המושבות ב1776. הבחירות ביום שני הן הכרזת העצמאות הקנדית, ולפי הסקרים, הבוחרים מוכנים לבלוע צפרדע בדמות כהונה רביעית לליברלים אם זה מה שדרוש לכך.