איחוד האמירויות עקפה את קטאר בסיבוב

הסכם השלום בין ישראל לבין איחוד האמירויות הערביות, שאליוהצטרפה גם בחריין, הוא הישג חשוב ואפילו היסטורי בעבור ישראל. לצד רווחים מדיניים, ביטחוניים וכלכליים שאותם היא עתידה להפיק מן ההסכם, יש בו גם כדי להעיד על הצלחתה לשבור את תקרת הזכוכית, אותו מחסום מלאכותי שהציבה השאלה הפלשתינית בדרכה של ישראל לנורמליזציה ולשלום עם העולם הערבי.

ההסכםהוא קודם כל בשורה מצוינת עבור איחוד האמירויות, ויש בו כדי להפוך אותה למדינה מובילה במפרץ הפרסי ואף למדינה מרכזית ומשפיעה בעולם הערביכולו.

התעוזה והאומץ שגילתה מדינה זו כאשר המרתה את פי המומחים והפרשנים - אבל יותר מכך כשהקדימה מדינות גדולות ממנה בהרבה - הם לא רק עדות לעוצמתה, אלא גם הימור מחושב שעלה יפה ושיש בו להפוך אותה מעוד נסיכות נפט זעירה במפרץ לכוח עולה שרק ילך ויגביר את עוצמתו ואת השפעתו בשנים הקרובות.

השלום עם ישראלכבר אינו עוד הכרח בל יגונה שעליו חותמות מדינות ערב בלית ברירה, ושאותו הן מותירות בקיפאון כדי לא להרגיז את דעת הקהל בארצן. הסכם השלום בין ישראל לאמירויות וגם לבחרייןמלמד כי השלום הפך מקור לגאווה, וגם קלף מנצח שבו עושות מדינות ערב שימוש כדי לבסס ולחזק את מעמדן.

איחוד האמירויות צמח והפך בשני העשורים האחרונים למרכז כלכלי מוביל במפרץ. אבל בכך אין די, שהרי בעולם הערבי, ובמפרץ הפרסי בפרט, כסף לבדו אינו מקנה כוח עמידה. אם לא מתלווה לכך עוצמה צבאית ומדינית, נגזר דינה של המדינה להפוך לנתונה לחסדי שכנותיה. ועם שכנים "ידידותיים", כמו עיראק של סדאם חוסיין בשעתו או איראן של ימינו, אין צורך באויבים.

מי שביקשה לעצמה את הכתר בעשורים הקודמים הייתה נסיכות קטאר. היא הזמינה כוחות אמריקניים לשטחה, השיקה את ערוץ הטלוויזיה הלווייני הראשון בעולם הערבי, אל-ג'זירה, ולבסוף גם קידמה את קשריה עם ישראל. אלא שקטאר איבדה את המומנטום ונסוגה לאחור בשורה של החלטות מוטעות, כשהחליפה את החדשנות והמודרנה וגם את הקשרים עם ישראל בקיצוניות אסלאמית.

שליטיה של קטאר סברו בטעות כי הקיצוניות וגם האיבה לישראל הם שיבטיחו את מרכזיותם באזור, אך ההפך הגמור קרה. קטאר איבדה את מעמדה במפרץ ובעולם הערבי. רק ישראל, שלא בחוכמה, מעניקה לה קמצוץ לגיטימציה כשהיא מאפשרת לה למלא תפקיד של מתווך בינה לבין ארגון חמאס. דומה שחתימת הסכם השלום עם האמירויות ועם בחריין הוא הזדמנות מצוינת להחזיר את קטאר למקומה הטבעי, להותיר אותה בהסגר כנסיכות מבודדת של טרור ושל קיצוניות.

כך או אחרת, עקפה איחוד האמירויות את קטאר וגם את כוויית, שבכפיות טובה אופיינית מסרבות לסייע לארה"ב במאמציה לקדם יציבות באזור ושלום בין ישראל לבין הערבים. קטאר - Out, ואילו איחוד האמירויות - In. וזוהי רק ההתחלה. בחתימת הסכם השלום רוכשת ישראל לא רק בעל ברית, אלא גם שותף אסטרטגי בעל עוצמה הממלא תפקיד הולך וגובר בעולם הערבי.