ישראל מוכרחה לשמור על האופציה הצבאית מול איראן

סוגיית הגרעין האיראני וחזרתם של האיראנים לשולחן המשא ומתן נמצאת בימים אלה במוקד העיסוק של ישראל ומדינות ה־p+1 .

נזכיר כי בשנת 2015 חתמו המעצמות וגרמניה על הסכם שהובל על ידי ממשל אובאמה ונכנס לתוקף בינואר 2016, ועיקרו האטת קצב ההעשרה האיראני באמצעות כמה צעדים שהגבילו את איראן ברמת ההעשרה, בכמות האורניום המועשר ובפיתוח ובשימוש בצנטריפוגות מתקדמות, אך לא עסקו בקבוצת הנשק שמפתחת את הטילים.

במקביל ניתנו לאיראן הקלות בסנקציות מסוימות שהיו בפועל משנת 1979, ועדיין נותרו הגבלותמסוימות. בשנת 2018 נסוגה ארה"ב בראשות טראמפ מההסכם, והוטלו סנקציות חמורות על איראן. כתוצאה מכך האיראנים החלו להפר את ההסכם והתקדמו משמעותית בקצב העשרת האורניום וברמתו, ופיתוח הטילים נמשך. עם זאת, ניכר כי כתוצאה מהסנקציות כלכלת איראן נפגעה קשה, ונוסף על כך, לאחר חיסולו של מפקד כוח קודס קאסם סולימאני - ניכר כי גם פעילות משמרות המהפכה נפגעה.

חילופי השילטון בארה"ב שינו את האג'נדה, וממשלו של ביידן - שהיה סגן נשיא בעת חתימת ההסכם הראשון - מבקש לשוב לשולחן המשא ומתן עם האיראנים ולנסות להגיע להסכם חדש. גם באיראן התחלף השלטון, ואף שההנהגה הנוכחית מובילה קו קשוח, לאחר מגעים מורכבים החליטה לשוב לשולחן המשא ומתן.

אין ספק שאיראן התקדמה בתהליך ההעשרה ויכולה ככל הנראה בזמן יחסית קצר להגיע לכמות חומר בקיע מספיקה כדי לייצר מכשיר גרעיני, אך עם זאת היא עדיין לא קרובה לאחוז בפצצה גרעינית על כל מרכיביה. מבלי להיכנס לפרטים, נראה כי זהו חלק משורשי הוויכוח בין גורמים שונים במערכת הביטחונית.

הזדמנות אחרונה למהלך דיפלומטי

מדינות אירופה, רוסיה וסין, שלא פרשו מההסכם, שמרו על קשר עם איראן ופעלו להחזירה לשולחן המו"מ. האיראנים שיחקו את ה"קשים להשגה", ועתידים להגיע לשולחן עם תנאים משלהם. התנאי העיקרי הוא להתקדם צעד אחר צעד, ועל כל צעד שיוסכם הם מבקשים הקלות נוספות. מנגד, הרעיון של המעצמות הוא להגיע להסכם מלא ואז לחתום. ברור שהאיראנים, שהם נושאים ונותנים טובים, מעוניינים בשיטת הסלאמי להשיג הרבה יותר.

לאחרונה השתתפתי במשלחת של ארגון Elnet בראשות השר אלעזר שטרן בפריז, שבמסגרתה נפגשנו עם מכוני מחקר, אנשי ממשל ובכירים נוספים, וניהלנו שיח והחלפת דעות סביב הסוגיה האיראנית.

נראה כי הפעם מדינות אירופה, אנגליה, צרפת וגרמניה, יהיו פעילות יותר בגיבוש ההסכם ולא ישאירו את ההובלה בידיים אמריקניות כפי שהיה בתקופת אובאמה. סביר כי גם ממשלו של ביידן, שעסוק בלא מעט סוגיות פנים, יאפשר למדינות אירופה נוכחות משמעותית בשולחן המו"מ, עד כדי הובלת חלק מהסוגיות.

מדינת ישראל שמה עד לאחרונה את מרכז המיקוד והעשייה בסוגיה האיראנית על ארה"ב. בתקופה האחרונה ביקרו בוושינגטון כל הנוגעים בדבר מישראל, בעוד הזירה האירופית לא קיבלה את תשומת הלב הנדרשת.

אין ספק כי המהלך הדיפלומטי הקרוב, אם יבשיל, יהיה ההזדמנות האחרונה לנסות ולפתור את הסוגיה מבלי להפעיל כוח צבאי. מדינת ישראל חייבת להקים "כוח משימה" מדיני־דיפלומטי שייפגש עם ההנהגות של מדינות אירופה, כדי להשפיע על המשא ומתן מול איראן. במקביל על מדינת ישראל להכין תוכנית מתקפה צבאית על אתרי הגרעין האיראניים, ועליה להבהיר לטהרן כי האופציה הזו תופעל אם יהיה ברור לישראל כי איראן עומדת רגע לפני הפריצה לפצצה.

ברור כי פעולה מתואמת עם ארה"ב ומדינות נוספות היא הפתרון הטוב ביותר, אך קשה להניח כי ניתן יהיה להגיע למבצע מתואם כזה. ישראל חייבת לשמור לעצמה את העצמאות לפעול צבאית כמוצא אחרון, ולקבל מארה"ב אור צהוב מהבהב, להבדיל מאור אדום, שהוא מספיק כדי לאפשר לישראל לפעול.

הסיכויים להצלחה של המגעים הדיפלומטיים יהיו טובים יותר, אם ברקע יהיה מקל צבאי ישראלי או מעצמתי שיופעל אם איראן תחליט לפרוץ לפצצה. ישראל חייבת להבהיר זאת באופן חד וברור בכל הפגישות בנושא איראן עם מדינות ה־P+1.