הלחץ על איראן מדשדש - ובצה״ל מכינים תוכניות

אם לא יקרה שינוי דרמטי ביחסו של העולם לטהרן בזמן הקרוב, תוכל איראן להפוך בטווח הזמן הנראה לעין למדינה סף־גרעינית. אין משמעות הדבר שאיראן תייצר פצצה גרעינית בפועל, אך טהרן עושה הכל על מנת להשיג את הידע והיכולות הנדרשות כדי שתוכל לפרוץ לגרעין בפרק הזמן המינימאלי האפשרי ברגע שתקבל את ההחלטה.

בחודשים האחרונים עשתה איראן קפיצה משמעותית בהעשרת האורניום לרמה גבוהה של 60% ומעלה, שהמעבר ממנה להעשרה ברמה צבאית של 90% הוא מהיר יחסית ולא מסובך לביצוע. ההערכה היא שאם הממשל האיראני ירצה בכך, ואף אחד לא יפריע לו בדרכו, בתוך שבועות בודדים יהיה ברשותו מספיק חומר מועשר לפצצה גרעינית אחת.

אך חומר גרעיני מועשר אינו מספיק לפצצת גרעין, ואיראן תצטרך גם להשלים את פיתוח המתקן הגרעיני עצמו, לבצע ניסויים וכמובן להשלים את פרוייקט הטילים ארוכי הטווח שיוכלו לשאת את אותם מתקנים גרעיניים. על־פי ההערכות, אם לא יהיו עיכובים בדרך, יידרשו לאיראן בין שנה לשנתיים כדי להשלים התהליכים הללו.

איראן מושכת זמן

בישראל מציינים, עם זאת, כי החתירה האיראנית לגרעין מתבצעת כעת "בזחילה", צעד אחר צעד, כדי שלא להרגיז את מדינות המערב עד כדי כך שהן תחלטנה לנקוט בצעדים שעלולים לפגוע בתכנית, כמו הטלת סנקציות כלכליות כבדות או איום אמין בפעולה צבאית.

למורת רוחה של ארה"ב, חידוש השיחות על הסכם הגרעין נתון כרגע כמעט לגמרי בידי איראן, שמערימה קשיים ומושכת זמן. בוושינגטון קיוו שלאחר התקופה הקשה שחוותה טהרן בעקבות מדיניות ה"לחץ המקסימאלי" של ממשל טראמפ, שכללה סנקציות אימתניות שהסיגו את הכלכלה האיראנית 15 שנים לאחור, תסכים איראן לחזור במהירות להסכם הגרעין הקודם, ואף תיאות לדון עם המערב על הסכם משלים ומשופר.

בפועל, הסרת חלק מהסנקציות הכבדות על איראן עם כניסת ממשל ביידן לבית הלבן לפני כשנה - הצליחו לאושש את הכלכלה האיראנית במידה מספקת כדי להסיר מעליה את החשש מתסיסה הפנימית שאיים על יציבות המשטר, ואפשרה לאיראן לשוב להתקדם בתכנית הגרעין ולהקשיח עמדות מול המערב.

בארה"ב מתוסכלים מהמצב, שכן לאחר חודשים של דחיות, העריכו בוושינגטון שחילופי המשטר בטהרן באוגוסט האחרון יובילו לחידוש השיחות בתוך זמן קצר, אך בפועל, מאז מינויו של ראיסי חלפו כבר יותר מחודשיים, וחידוש השיחות נדחה בכל פעם מחדש.

חרף חוסר שביעות הרצון האמריקני, ממשל ביידן לא שש להטיל על איראן סנקציות נוספות, בטח שלא חריפות, וארה"ב מוצאת את עצמה כעת בלי תכנית פעולה חליפית, כשהיא תלויה בהחלטות שמתקבלות בטהרן.

בישראל מודאגים מאוד ממצב העניינים הנוכחי, ומגדירים אותו כ"דישדוש". לאחרונה נשמעו בירושלים גם קולות מעודדים קמעה מכך שארה"ב מפנה אוזן קשבת להערכות ולדאגות הישראליות, אך התסכול גדול נוכח העובדה שבינתיים לא נראה כי וושינגטון מתכוונת לנקוט בצעדים, בטח שלא חריפים, כדי להפעיל לחץ על איראן במטרה להשיבה להסכם הגרעין ולהפסיק את התקדמותה לגרעין.

עיכוב - ולא יותר

שלא נטעה, בישראל סבורים כי הסכם הגרעין שאליו ארה"ב מעוניינת לחזור הוא רע במלוא מובן המילה, שכן הוא מאפשר לאיראן לשים ידה על גרעין בעוד כעשור בסמכות וברשות, אך המצב הנוכחי, ללא הסכם וללא סנקציות, גרוע אף מההסכם הרע.

על פי פרסומים זרים, ישראל נקטה כמה מהלכים במטרה לשבש ולעכב את התוכנית האיראנית, ובין היתר פגעה במערכת החשמל במתקן ההעשרה בנתנז. אך ההערכה היא שהפעולה עיכבה את התכנית האיראנית בכמה שבועות או חודשים ותו לא, ולא די בכך כדי לעצור את ההתגרענות האיראנית.

על רקע כל אלה, לאחר שנים שבהן אופסנו התכניות המבצעיות של צה"ל לתקיפה באיראן במגירה בשל החתימה על הסכם הגרעין ב־2015, בצה"ל החלו בחודשים האחרונים להכין תכניות מבצעיות חדשות לטיפול באיום ממזרח, ואפילו עיגנו לכך תקציב במסגרת ההסכמות עם משרד האוצר.

הבעיה היא שמדובר בתכנית מבצעית מורכבת ומסובכת, שיעילותה גם כך מוטלת בספק, ועד שתהיה ברת ביצוע יעבור לא מעט זמן, שבמהלכו איראן כבר יכולה להגיע ליכולות משמעותיות בתחום הגרעין.

בישראל עדיין מקווים למהלך משולב, דיפלומטי, כלכלי ומבצעי, שיפעיל לחץ על הממשל בטהרן ולכל הפחות להחזיר אותו בשלב הראשון להסכם הקודם, כדי שישראל תוכל להרוויח זמן במטרה להשלים את ההכנות לתקיפה. במקביל, מתכננת ישראל להמשיך בניסיונותיה להניע את המערב, ובעיקר את וושינגטון, לפעול בצורה נחרצת יותר לעצור את המרוץ של איראן לגרעין.