ההתפתחויות האחרונות באפגניסטן לא רק מעצבות את האזור, אלא את הפוליטיקה העולמית כולה. אנשי הטליבאן השתלטו על כל השטח, ולא נתקלו בהתנגדות מצד הצבא האפגני, שנראה כי תמך בהפיכה כשנכנע לארגון הטרור.
20 שנה וטריליון דולר לא מנעו מהטליבאן האפגני להגיע לקאבול. אף שבארגון הכריזו על חנינה לכולם, וכל כמה ימים מתחייבים לדאוג לזכויות הנשים, המוניטין שצברו אנשי הטליבאן מונע מאנשים להאמין באמיתות הצהרותיהם.
יש גם את הטענה הלא פופולרית - או זו שנמנעים מלעסוק בה - כי מדובר ב"טליבאן 2.0", שזהו דור חדש לגמרי שמודע לכך שהעולם השתנה ב-20 השנים האחרונות. הם אפילו הודו שנעשו טעויות בפעם האחרונה שבה הטליבאן שלטו באפגניסטן.
פקיסטן, במיוחד, מואשמת על ידי האמריקנים בכך שהיא משחקת משחק כפול בשנים האחרונות. לפקיסטן יש הרבה מה להרוויח מההתפתחויות האחרונות. סיום ההשפעה ההודית על אפגניסטן, משמעותו היא שפקיסטן תוכל לייצב את ההתקוממות במחוז בלוצ'יסטן, שנטען כי ניו דלהי מגבה אותו.
בנוגע לטליבאן הפקיסטני (TTP), קבוצות הטרור הללו גרמו ליותר מ-70 אלף קורבנות בתוך פקיסטן. הם אחראים למאות התקפות טרור, ולאחר מבצע של צבא פקיסטן הם מתחבאים בתוך אפגניסטן ופועלים משם מעת לעת. עכשיו, הטליבאן הכריזו כי הם לא יאפשרו לאף אחד לפעול נגד שום מדינה מאדמה אפגנית.
באספקט הכלכלי, אפגניסטן נטולת המוצא לים היתה מאז ומתמיד מקור לסחר – במיוחד עבור אנשים שהתגוררו במדינות הסמוכות. יתרה מכך, אפגניסטן מהווה גם דרך גישה לפקיסטן עבור מדינות מרכז אסיה. בה בעת, מבחינת המדינות הסמוכות לאפגניסטן, הנוכחות האמריקנית לא נתפסה כחיובית.
מעבר לכך, פקיסטן בפרט נחשבת למאתגרת עבור וושינגטון, הן בשל סין והן בשל הודו. בנוגע לסין, "המסדרון הכלכלי סין-פקיסטן" (CPEC) נחשב למיזם מועיל עבור פקיסטן, אך האמריקנים לא אוהבים אותו. בעקבות היעדר הנוכחות הפיזית האמריקנית באזור, גוברים הסיכויים שפקיסטן תהפוך מועילה עבור ארה"ב, משום שמדובר במדינה הדמוקרטית היחידה שגובלת באפגניסטן.
בד בבד, לאחר שנים רבות, המצב בגבול המערבי של פקיסטן התייצב. סיטואציה חשובה בהתחשב בקושי לנהל אותו בעת ובעונה אחת עם הגבול המזרחי "החם למחצה" עם הודו. בהתחשב בכך שיש כיום גדר בגבול המערבי ובקאבול יש ממשלה שהיא לא אנטי-פקיסטנית, שוררת תחושת הקלה באסלאמבאד.
איראן מתצפתת בשלווה
לפקיסטן יש האתגרים שעומדים בפניה, ואולי זה מפתיע שאין מדובר בקיצוניים בתוך המדינה – אלא במדינות בעלות מאפיינים מהפכניים שנמצאות "מעבר לדלת". איראן מתצפתת על המצב בשלווה, למעט בנוגע לכמה לוחמי משמר גבול אפגנים שנכשלו בנקיטת פעולות נגד הפיכת הטליבאן. במהלך שני העשורים האחרונים, אמריקה חיברה יחדיו את אויבותיה – הטליבאן ואיראן. הפעם, הטליבאן הציגו כבוד לשיעים האפגנים במהלך חודש מוחרם - ואף סיפקו להם ביטחון.
בינתיים, בהתפתחויות האחרונות הופיעה כסין כמעצמת מפתח אזורית, שהחליפה במהירות את ארה"ב באפגניסטן. אנחנו יכולים לחוש בתנועות ריקוד הדרקון הסיני בהרי אפגניסטן.
האינטרס הגדול ביותר של סין הוא בתחום המסחר. עם זאת, החשש הגדול ביותר הוא ייצוא הטרור מאפגניסטן למחוז שינג'יאנג במערב סין. דרך המגעים המסחריים והדיפלומטיים של בייג'ינג עם הטליבאן, סין לא רק מטפלת בחשש הגדול ביותר שלה – אלא גם סוללת את נתיבה דרך אפגניסטן לאיראן, שלמעשה יצאה ממיזם "החגורה והדרך". מנגד, הטליבאן זקוקים לא רק ללגיטימציה, אלא גם לגיבוי ממעצמות העולם. מי יותר טובה מסין, החברה הקבועה במועצת הביטחון של האו"ם?
בזמן שהעולם מוטרד ממצב האנשים הפשוטים באפגניסטן, במיוחד הנשים ובני קבוצות המיעוט, הטליבאן מעוניינים במערכת ניהול פוליטית כוללת. זו הסיבה לכך שהם לא הודיעו עדיין על ראש הממשלה שלהם ועל מבנה השלטון. אנס חקאני החל להיפגש עם המנהיגות הפוליטית האפגנית. נראה שהטליבאן מעוניינים בבסיס פוליטי רחב, שנחוץ מאוד ללגיטימציה שלהם.
לאחר כל הפרק הזה, מגיע שלב השחיתות: אין בניית אומה, אין צבא ואין מערכת פוליטית. רק כעת הואיל הנשיא ביידן לציין במסיבת עיתונאים כי קריסתה המהירה של ממשלת וצבא אפגניסטן היוו הפתעה. אני אוסיף כי הדבר המהמם עבורם הוא שסיפקו לאפגנים הכשרה, משאבים וממון רב במהלך 20 השנים האחרונות.
אמנם לא קמה מחאה כאשר הטליבאן השתלטו, אולם כשהם ניסו להחליף את דגל אפגניסטן – הם נתקלו בהמונים שיצאו לרחובות כדי למחות ולתמוך בדגל הלאום, מה שממחיש כי אין קשר בין מנהיגות העבר האפגנית לבין האזרחים הפשוטים שאינם נמצאים "בבעלותם". זו אחת מהסיבות העיקריות שניתנה לטליבאן ההזדמנות הזו.
נוכחות איתנה של דאעש באפגניסטן
אפגניסטן תמיד היתה בעלת משמעות אסטרטגית מיוחדת לפקיסטן. אולם, היא עלולה להיות כזו גם עבור טהרן. איראן הלא דמוקרטית תתקרב לטליבאן אף יותר, בכך שלא תאיים עליהם עם בעלי בריתה בתוך אפגניסטן. בעתיד, היחסים הללו עשויים להתחזק אף יותר בעזרת אספקות נפט ומוצרים נוספים. במיוחד אם העולם ישית עיצומים על אפגניסטן.
הפיצוצים האחרונים בקאבול המחישו את הנוכחות האיתנה של דאעש באפגניסטן, שבה אל-קאעידה כבר נוכחת ואין לנו שום הוכחה להפסקת פעילותה המוחלטת. בימים הקרובים, דאעש יהוו אתגר מתהווה, לא רק עבור האזור אלא מבחינת העולם כולו. אפגניסטן היא טריטוריה שונה מעיראק ומסוריה, עם רקע שונה בתכלית בארבעת העשורים החולפים. סבירות גבוהה היא שדאעש ימצא צינור גיוס פורה של קבוצות טרוריסטים באזור, שיהפכו את הסיטואציה למסובכת בהרבה.
דאעש ואל-קאעידה הן בעלות תפיסה בינלאומית. אך דאעש, שיישמו את תפיסתם בחלקים שונים של עיראק ושל סוריה, ידועים יותר גם בתפיסה האנטי-שיעית. איראן היא מדינה בעלת רוב שיעי בשכונה שבה יש גורמים אנטי-שיעים.
ביטחון אינו סוגיה שמסתכמת ברובים ובלחימה, אלא כעת פרדיגמת הביטחון המרכזית מרוכזת בטכנולוגיה ובסייבר - וישראל יכולה לסייע בתחום למדינות האזור.
ישראל חייבת להביט על המצב באפגניסטן היטב, ואולי אף להרחיב את היקף ידידותיה באזור. ריאד ואסלאמבאד עשויות להיות הערים הבאות שבהן ייחתם הסכם נורמליזציה. בעקבות השינוי הדרמטי של המדיניות האמריקנית באזור ואיראן, לסין יש הזדמנות להתקרב לישראל, וזו לא תהיה הפתעה אם בייג'ינג תוביל לנורמליזציה ביחסי ישראל-פקיסטן.
הכותב הוא מנהיג דת סופי וראש מכון מדיניות. ניתן לעקוב אחריו בטוויטר:@peermudassir
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו