שובם של אדוני הארץ האכזריים: הכירו את ארגון הטליבאן

חוזרים 20 שנה לאחור: הימלטותו של נשיא אפגניסטן, אשרף גאני, וכיתורה של הבירה קאבול על ידי ארגון הטליבאן מסמלים את סופה של מלחמת אזרחים בת יותר משני עשורים, שבה התחרו ממשלה מרכזית מושחתת (אך פרו-מערבית) וארגון אסלאמי קיצוני וחסר פשרות.

בעוד המדינה צוללת לתוך תקופת אופל נוספת תחת שלטון הקבוצה הקיצונית, שכבר שלטה במדינה בין השנים 1996 ל-2001, שווה להסתכל מחדש על הארגון שהצליח לנצח את הממשלה האפגנית ולשחוק ולהתיש את מעצמת העל הגדולה בעולם - ארה"ב.

בשנת 1989 יצאו אחרוני הכוחות הסובייטים מאפגניסטן, לאחר התערבות כושלת של יותר מעשור. מי שנשארו מאחור היו ממשלה קומוניסטית מובסת ומורדים אסלאמים שלא הצליחו להסכים כמעט על שום דבר מלבד רצונם בנפילת הממשלה.

מלחמת האזרחים הפכה לסוג של מלחמת כל בכל, ועל אף נפילת הממשלה האפגנית בשנת 1991, אף אחד מפלגי המורדים לא הצליח להשיג שליטה מלאה במדינה. אפגניסטן חיכתה לכוח חדש ורענן שיאחד אותה.

"שמו של הארגון בשפה הערבית פירושו תלמידים או סטודנטים. השם בעצם מתייחס להיותם של מגויסי הטאליבן הראשונים אפגנים בני קבוצת הרוב הפשטונית, שנמלטו מהלחימה במדינה והתחנכו במדרסות אסלאמיות בפקיסטן השכנה" ,מסביר אביב אורג, מומחה לאל-קאעידה ולטרור אסלאמיסטי במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS.

"אותם תלמידים נאספו והוכשרו על ידי שירות הביון הפקיסטני, האיי.אס.אס, אחד הכוחות המשמעותיים ובעלי היכולת באזור, במטרה להגדיל את השליטה הפקיסטנית באפגניסטן", מסביר אורג.

פנחס ענברי, מזרחן במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מסביר כי תנועת הטליבאן היא תנועה ווהאבית רדיקלית, ומשם היא שואבת את סמכותה. "התנועה רואה בנביא מוחמד סמל ודוגמה, ולכן הזמינו את המוג'אהידון הסעודים להיות מנטורים שלהם כי ראו בהם מקור סמכות והשראה", מסביר ענברי.

אנשי הארגון השכילו לנצל את חולשתם של הצדדים השונים לאחר מלחמת האזרחים הממושכת. אנשיו הצעירים וחדורי האידיאולוגיה של הארגון הצליחו תוך זמן קצר יחסית להדוף את יתר הקבוצות ואילי המלחמה במדינה המחולקת, והצליחו להשתלט על רובה בשנת 1996.

אנשי הטליבאן כינו את המשטר החדש שהקימו "האמירות האסלאמית של אפגניסטן", ומיהרו לייסד מנגנוני מדינה כמו משרדי ממשלה, בתי משפט, משטרה ושירותים חשאיים. החלום האסלאמי של הטליבאן התברר כסיוט עבור תושבי המדינה כשאנשי הארגון הנהיגו את הפרשנות הווהאבית, זרם מחמיר של האסלאם, בכל היבט של החיים באפגניסטן.

אנשי השלטון החדש מנעו חינוך מבנות ומנערות, ואסרו על נשים לצאת למקומות עבודה ומבתיהן ללא השגחת גבר בן משפחתן. גברים לא הורשו לגלח את זקנם או להסתובב בתספורת מערבית, ושיטת הענישה על פשעים - קטנים כגדולים - הייתה ברוטאלית. נשים נואפות נורו למוות בידי חמושים באצטדיונים שוממים, שכן משחקי הספורט הוצאו מחוץ לחוק במדינה.

כדי לממן את משטר הזוועות שלהם, הטליבאן פנו לשוד עתיקות ולגידול סמים כמו אופיום, ואותם מכרו במיליוני דולרים.

שלטון הטליבאן הגיע לשיאו בשנת 2000, כשהארגון שלט ברוב שטחה של המדינה, מלבד מובלעת קטנה בצפון שהוחזקה על ידי אנשי "הברית הצפונית" (ברית של אנשי מיעוטים ומיליציות מקומיות קטנות שסירבו לקבל את שלטון האמירות האסלאמית).

אלא שמדיניות החוץ של ארגון הטליבאן, שאפשר לארגון אל-קאיעדה הקיצוני של בן לאדן להתמקם בשטחו, איימה כבר משלב מוקדם על שליטתו של הטליבאן במדינה. רב-המחבלים אוסאמה בן לאדן, ששב למדינה בשנת 1996, התעלם במופגן מבקשותיהם של מארחיו שלא לשגר מתקפות נגד המערב בעודו יושב באפגניסטן.

"בטליבאן כעסו על התנהלתו של בן לאדן, עוד הרבה לפני מתקפות ה-11 בספטמבר. זה לא היה עניין אידיאולוגי או מוסרי אלא פרקטי, הם חששו לשלטונם", מסביר אביב אורג.

נקמת המיעוטים

בן לאדן חשף כמה חולשות של ארגון הטליבאן, בראש ובראשונה יחסי החוץ המעורערים של הארגון, שמלבד תמיכה בשתיקה מפקיסטן, התקשו לייצר בריתות משמעותיות בעולם. שנית, בן לאדן חשף את חוסר השליטה של הטליבאן על הנעשה בשטחם.

מצד אחד, הם לא יכלו לגרש את רב-המחבלים בשל כללי הכנסת האורחים והקרבה האידיאולוגית; ומצד שני, לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר הפכה נוכחות ושל בן לאדן במדינה ממטרד לאיום על המשך קיום מדינת הטרור של הטליבאן.

חולשה נוספת שממנה סבל הטליבאן לאורך כל הדרך היא התנגדות חמושה. אפגניסטן מלאה במיליציות הנאמנות לאילי מלחמה כאלו ואחרים, וכן במיעוטים אתניים כמובני ההאזרה השיעים לצד טג'יקים, בלוצ'ים ואוזבקים, שסבלו תחת נחת זרועם של הטאליבן הפשטונים. על אף הרטוריקה האסלאמית המאחדת, אנשי הארגון ראו בעצמם אליטה פשטונית, ודיכאו ביד ברזל את בני הקבוצות האחרות, שהוגדרו כחשודים תמידיים. לבני המיעוטים האתניים הצטרפו גם אנשי הערים החילונים יותר, שהתנגדו תמידית למשטר הנוקשה של הטליבאן.

ארה"ב ניצלה את הקרע הזה בדיוק: בסיוע כוחות מיוחדים והפצצות אוויריות, ותוך כדי שיתוף פעולה עם אנשי הברית הצפונית (בהובלתו של אחמד שאה מסעוד), הביאה בסופו של דבר להפלתו של הטליבאן מהשלטון בשנת 2001.

אולם אנשי הארגון מעולם לא נעלמו מהשטח. הם המשיכו להילחם באזור הכפרי גם בשיא שליטתה של הממשלה במדינה, וספגו אבדות אדירות במלחמה נגד הכוחות האמריקניים שסייעו לממשלת קאבול לאורך כמעט שני עשורים.

כיום אנשי הטליבאן חוגגים את ניצחונם ברחובות קאבול. הם דור חדש, חדור מטרה ולמוד קרבות של ה"תלמידים". השאלה הגדולה הנשאלת היא מה למדו מההיסטוריה המדממת של הארגון.

"אני לא חושב שיש הבדל אמיתי בין הטליבאן של אז לזה של היום. נכון, מדובר באנשים אחרים, אך האידיאולוגיה דומה. ייתכן כי יהססו יותר לתת יד לארגונים חיצוניים כאל-קאעידה ודומיו, אבל גם זה לא בטוח", אומר אביב אורג.

ענברי מסכם את הדברים ואומר: "האם הטליבאן יזמינו את אל-קאעידה לחזור לאפגניסטן? קשה לדעת. אך מה שבטוח הוא שהשלטון שלהם הוא בשורה איומה לחילונים, לנשים ולכל העם האפגני".