הבחירות באיראן: כשהדיקטטורה כבר לא מעמידה פנים

הבחירות האלה היו המתוחות ביותר, אבל הכי פחות מותחות, בהיסטוריה האיראנית. מערכת הבחירות הזו תיזכר לדיראון עולם בתור מערכת הבחירות שבה הדיקטטורה אפילו לא טרחה להעמיד פנים שהיא דמוקרטיה. בהתאם לכך, אחוזי ההצבעה היו הנמוכים ביותר בתולדות הרפובליקה האסלאמית - פחות מ-50%.

קריקטורות וממים מלפני הבחירות מראים את אֶבְּראהים ראיסי נלחם נגד עצמו, מתעמת עם עצמו, או על קו הזינוק כאשר שאר המסלולים חסומים בחומה.

הפעם, חסימת המתחרים נעשתה כבר בשלב הסינון. מועצת שומרי החוקה היא הגוף האחראי על סינון המועמדים בכל מערכות הבחירות "החופשיות והדמוקרטיות" הנערכות במדינה וגם על אישור או הטלת וטו על חוקים המועברים בפרלמנט. מתוך 592 מועמדים שהגישו מועמדות, היא אישרה את כשירותם של שבעה.

מהבולטים בנפסלים - הנשיא לשעבר מחמוד אחמדי-נז'אד, שהגיש מועמדות בתור מחאה אבל אף אחד לא חשב שיעבור את הסינון, סגן הנשיא הנוכחי אסחאק ג'האן-גירי, שכשירותו אושרה בסבב הקודם (שהיה משחק גם הוא, כי אין דבר כזה נשיא מכהן שלא נבחר לקדנציה שנייה), ועלי לאריג'אני, פוליטיקאי שמרן, נאמן למשטר, יו"ר המג'לס (בית הנבחרים) עד לפני שנה, ואחד מחמישה אחים רבי כוח בצמרת המשטר.

אחיו, צאדק לאריג'אני, היה ראש הרשות השופטת, וכעת הוא מכהן כיו"ר המועצה לקביעת האינטרס של המשטר, וכאחד מ-12 החברים במועצת שומרי החוקה. עלי לאריג'אני לא קיבל הסבר מספק על העילה לפסילתו, וההשערה הרווחת היא שהוא היה עלול להיבחר, והמשטר הרי רוצה את אבראהים ראיסי.

אגב, במקום השני בבחירות, עם 12% מכלל קולות המצביעים, זכה הפתק הלבן. זה גרר כמובן שלל בדיחות רשת על כך שבבחירות הבאות מועצת שומרי החוקה תפסול את הפתק הלבן מהשתתפות, או לחילופין - שהוא מועמד להחליף את ראיסי בעוד 8 שנים, או כשיקודם לתפקיד הבא שמייעדים לו, לפני תום שתי קדנציות.

עד לפני כ-4 שנים, רוב הצעירים באיראן לא ידעו מי זה אבראהים ראיסי. הבוגרים יותר, זכרו שיש לו הרבה דם איראני על הידיים. בשנות ה-80 היה חבר ב"ועדת המוות", ששפטה למוות אלפי פעילים פוליטיים ואידיאולוגיים.זכורות לשמצה במיוחד ההוצאות ההמוניות להורג של קיץ 1988, שקרבנותיהן נקברו בקבר אחים בבית העלמין ח'אוראן בקיץ 1988. הוא כיהן מאז במגוון תפקידים, כולל התובע הכללי, אך לא התבלט במיוחד.

לפני בחירות 2017 היה מוזר מאוד לראות צעירות חילוניות ומטופחות למראה עם הרבה הרבה שיער גלוי מחוץ לחג'אב, שהצטלמו עם שלטים "ראיסי, בוא", כדי ליצור בילד-אפ למועמדותו לנשיאות מול חסן רוחאני לפני 4 שנים. אחר כך ראינו אותו גם בסיורים במדינות החסות של איראן, ולפני כשנתיים החליף את צאדק לאריג'אני בראש הרשות השופטת. גם בתפקיד זה הוא היה אחראי על הוצאות להורג, של פושעים פליליים, פוליטיים ואידיאולוגיים.

כשראש הממשלה האיראני בנה את חמינאי

נראה שראיסי ממש הורץ לתפקיד הנשיא, וזאת מכיוון שסומן, ככל הנראה, כמחליפו של ח'אמנהא'י בתפקיד המנהיג העליון, כאשר זה יואיל בטובו "להמשיך במסע", או כפי שמכנים זאת מתנגדי משטר - "לחבור לשערי הגיהנום". גם ח'אמנהא'י כיהן כנשיא לפני בחירתו למנהיג העליון, וגם הוא היה פוליטיקאי אפרורי למדיי. אז, אחרי מות המנהיג הכריזמטי רוחאללה ח'ומייני, שאף ראש הממשלה הדומיננטי, אכבר האשמי רפסנג'אני, לחזק את מעמדו. 

ראש הממשלה האיראני סיפר אז שעל ערש דווי, אמר לו ח'ומייני שיש לאחד את תפקידי הנשיא וראש הממשלה לתפקיד אחד - שאותו קיבל, כמובן, רפסנג'אני, ושהאדם הראוי ביותר להחליף אותו (את ח'ומייני) הוא סייד עלי ח'אמנהא'י, שאז אפילו לא היה איתאללה.

רפסנג'אני דחף את מועמדות ח'אמנהא'י כדי להציב בתפקיד המנהיג פוליטיקאי חיוור, חסר כריזמה וכישורים, שיהיה קל יותר לשלוט בו, ובכך להחליש בעצם את מעמד המנהיג. ח'אמנהא'י עצמו התייחס לחוסר התאמתו לתפקיד בנאום המפורסם שהתחיל במילים "צריך לבכות דמעות של דם על אומה שאני אהיה מנהיגה". הוא צדק.

ב-1989, רפסנג'אני שכח שנשיא זה ל-8 שנים (שתי קדנציות) ומנהיג זה לכל החיים, והוא בעצם יצר מפלצת. נראה שגם עכשיו הרצתו של ראיסי והבלטתו לקראת החלפת ח'אמנהא'י מונעת משיקולים דומים. הם לא למדו.