האסטרטגיה האמריקנית החדשה במערכה מול איראן המנוהלת על ידי שר האוצר סקוט בסנט ועל ידי שר האנרגיה כריס רייט כוללת שני רכיבים משמעותיים: הראשון הוא סגר ימי על נמלי איראן שאינו מאפשר לאיראן לייצא דלק ומסב להם הפסד כספי משמעותי לצד סנקציות כלכליות חונקות שמקשות על הכלכלה האיראנית לתפקד.
הרכיב השני כולל מאמץ אמריקני להוציא כמויות של נפט מהמפרץ באמצעות צינורות יבשתיים ובאמצעות מיכליות שמפליגות קרוב לחוף העומאני, ובכך לצמצם את הגירעון העולמי בנפט גולמי תוך שהוא הופך את המצור האיראני בהורמוז ללא רלוונטי.
ההצהרות האחרונות של טראמפ כי מיצר הורמוז נמצא בשליטה אמריקנית וכי המיצר הופך לטריטוריה אמריקנית הן הצהרות שבאות לאחר שארה״ב מצאה (לפי הצהרת שר האנרגיה שלה) דרך להוציא דלק שהופק בסעודיה, עיראק, כווית והאמירויות באמצעות מיכליות קטנות ששטות קרוב לחוף העומאני. תחת אבטחה אמריקנית מיכליות אלה מעבירות כמות של כ-4-6 מיליון חביות ליום למיכליות גדולות שממתינות במפרץ עומאן.
כמות הדלק הזו, בנוסף לדלק שעובר בצינורות יבשתיים מביא לידי כך שהגירעון העולמי בדלק מהמפרץ מצטמצם לכ-5 מליון חביות ליום ולא 20 מליון חביות ליום (כמות הדלק שעברה במיצר מדי יום לפני המלחמה).
אם אכן התכנית האמריקנית הזו תצליח, מחירי הנפט הגולמי ישארו סביב 80-90 דולר לחבית ויאפשרו לכלכלה העולמית לצלוח את המשבר לאורך זמן. האיראנים מאבדים את הנשק האסטרטגי היחיד שבידם - המצור בהורמוז - ויחויבו לנקוט בצעדי תגובה.
שיתוק המשק
הסגר הימי של ארה״ב על נמלי איראן מונע ממנה את ההכנסה שכל כך דרושה לה מייצוא נפט ובנוסף מונעת מאיראן לייבא תזקיקים, צעדים אלה גורמים למחסור חמור של בנזין באיראן ועלול לגרום לשיתוק המשק האיראני. בנוסף, שר האוצר האמריקני מתכוון להטיל סנקציות נוספות על איראן וגם אלה יביאו להעמקת המשבר הכלכלי במשק האיראני.
הצעדים הכלכליים של האמריקנים יכריחו את מישטר האייתולות להגיב באחת מהדרכים הבאות: או חזרה לשולחן המו״מ כדי להרוויח זמן, או לעבור לצעדים התקפיים שיביאו לחילופי מהלומות נוספים בין איראן לארה״ב. למרות הביקורת בעולם על חוסר היכולת של ארה״ב להשיג את מטרות המלחמה צריך לומר כי יש בצעדים הכלכליים האמריקנים האחרונים כדי לטלטל את המשק והמישטר האיראני .
המבחן עכשיו הוא באורך הנשימה של הצדדים ובמערכה ארוכה שתוצאותיה אינן מצטלמות בתקשורת אלא פועלות באופן עקבי על המצב הכלכלי-חברתי-רגשי של האוכלוסיה.
איש לא חזה את נפילת בריה״מ, לא את נפילת החומה בברלין וגם לא את האביב הערבי. ניסיון העבר מלמד כי ארועים כאלה מתרחשים כאשר צבר של נתונים מתגבשים לכדי מסה קריטית שמביאים לשינוי וקריסת משטרים בקצב מהיר. האם אנו לפני קריסה של המשטר האיראני? אין לדעת, מה שברור הוא שמצבו של המישטר קשה מאוד והוא נמצא בפני נקודת החלטה קריטית שאת תוצאותיה נדע בעתיד הקרוב.
ישראל צריכה להיות דרוכה ומוכנה לכל תרחיש שקשה לצפות אם, כאשר או מתי יתרחש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו