מחול השדים של טהרן: כך איראן סוללת את הדרך למלחמה נוספת

בעיצומן של תהלוכות ההלוויה לאייתוללה עלי חמינאי, המשטר האסלאמיסטי באיראן מתאמץ לשדר ביטחון עצמי גובר. במקום להסתפק בשיגורים לעבר מדינות המפרץ בתגובה לתקיפות האמריקניות, המשטר שיגר הפעם שמונה טילים לעבר ירדן. גם באזור ארביל, בחבל הכורדי שבעיראק, דווח על תקיפת כטב"ם נגד מטה של גורמי אופוזיציה איראנית.

אחד מפקידי המשטר דאג גם להתגרות בטראמפ. "חבל לו על הזמן", הוא התרברב, "אין לו מה להשלות את עצמו שלחץ צבאי ישנה את מדיניות התגובות שלנו". ואולם, כשמסירים בעדינות את אבק התעמולה, מגלים שהמשטר האיראני סולל במו ידיו את הדרך לחידוש המלחמה. אף אחד לא יכול להבטיח לו שתוצאות העימות הבא עם וושינגטון וירושלים יהיו דומות וייגמרו בהסכם משפיל.

אנוואר גרגש, יועצו של נשיא איחוד האמירויות, ניסח היטב השבוע את מחול השדים של טהרן: "התקיפות האיראניות במצר הורמוז, ונגד בחריין וכווית, מעידות כי טהרן לא מסוגלת להתחייב לדרישות לצמצום ההסלמה ולסגירת פרק המלחמה. אי אפשר להותיר את מדינות המפרץ הערבי כמטרה לטלטלה של איראן בין היגיון ההסלמה לבין נתיב הרציונליות, היציבות והשלום".

גרגש היה מנומס יותר מדוברים לא רשמיים במפרץ. "העולם חייב לעמוד לצד ארה"ב נגד המשטר האסלאמיסטי באיראן ולשחרר את הציוויליזציה האיראנית ואת העולם מהזוהמה הזאת. אמריקה מסוגלת לכך ותשתלט על איים שונים שנשלטים על ידי משמרות המהפכה", כתב על כך הפרשן האמירתי הבכיר אמג'ד טהא.

על פניו, במקום לנצל את המסלול המדיני כדי להשיג שקט ארוך טווח ולבצר את שלטונם, ראשי משמרות המהפכה מנווטים את הספינה האיראנית הישר לעין הסערה – ביטוי מובהק לחוסר רציונליות. אלא שההיגיון האיראני פשוט שונה בתכלית. מבחינתם, הכאוס הוא חלק בלתי נפרד מהפתרון.

דוברים בציר האיראני הזכירו השבוע מסמך של עלי חמינאי שנקרא "הצעד השני של המהפכה" ופורסם ב-2019. המנהיג שחוסל קורא בו לדור הבא של המשטר "להגן על המהפכה ולקרב אותה ליעד הגדול – יצירת ציוויליזציה אסלאמית מודרנית והכנה להופעתו של המנהיג הגדול (המהדי, שאמור לחזור ולגאול את האנושות לפי האסלאם השיעי; ש"ק)".

במילים אחרות, שאיפותיה של טהרן חורגות הרחק מעבר להישרדות המשטר ומהשגת יציבות לטווח הארוך. רצונה האמיתי הוא להקים אימפריה אסלאמית חדשה כחלק מתפקידה "לייצא את המהפכה" מחוץ לגבולותיה. המשמעות היא שהחתירה תחת יסודותיהם של המשטרים הערביים וערעור יציבותם הם בלתי נמנעים. כך גם ההתנגשות הבאה מול ארה"ב וישראל.

דוברים אחרים בציר האיראני לא מסייעים להנהגה בטהרן לסגת מהחזון הזה. להפך, מצעדי ההמונים בטקסי ההלוויה של עלי חמינאי באיראן ובעיראק רק ניפחו עוד יותר את אשליית הכוח. קיים שכנוע עמוק שהטקסים מעידים על תמיכה נרחבת וחוצת מחנות באידיאולוגיה האסלאמיסטית-מהפכנית. חלקם רואים דווקא בעלייתו להנהגה של מוג'תבא חמינאי "שלב חדש" לקראת הקמת האימפריה וחזרתו של המהדי.