החשש בהסכם עם לבנון: חיזבאללה לא נחלש מספיק ויקריס את ההבנות

14 סעיפי ההסכם בין ישראל ללבנון מעוררים תקווה לשלום היסטורי. ההבטחות לפירוז, לנסיגה מדורגת ולהקמת צוותי עבודה משותפים, עונות על החשש מיציאה חפוזה מדרום לבנון, כזו שתצטייר כניצחון של חיזבאללה והמשטר האיראני. יתר על כן, הם יוצרים משקל נגד למסלול האיראני-אמריקני ועשויים לנטרל את השפעת תא הפיקוח הקטארי על הפסקת האש ולייתר אותו. במובן הזה, מדובר בהישג מדיני, שמוטב אם היה מגיע מוקדם יותר.

לצד זאת, קיים חשש שחיזבאללה עדיין לא נחלש מספיק. בסוף השבוע נציג הארגון בפרלמנט, חסן פדלאללה, הבהיר כי מבחינתו אין להסכם תוקף, לשלטון הלבנוני אין לגיטימציה וישראל חתמה על הסכם עם עצמה. בקיצור, רמז דק לכך שהארגון ינסה להכשיל את ההבנות בין הצדדים.

בכל הנוגע לשלב הפיילוט, חיזבאללה עדיין מחזיק ביתרון דמוגרפי בדרום לבנון. למרות ההרס הנרחב והקשיים של מאות אלפי המפונים מהעדה השיעית, רובה עדיין תומך בסירובו למסירת הנשק ולחתימת הסכמים עם ישראל. הקולות בעדה שמתנגדים לחיזבאללה עדיין נמצאים בשוליים. לכן ניתן לצפות שהתושבים השיעים יתנגדו לפעילות איסוף הנשק של הצבא הלבנוני וינסו ליצור כמה שיותר חיכוכים עם כוחות צה"ל. משום כך, חשוב שהאמריקנים וכוחות אזוריים אחרים יסייעו לחזק את הצבא הלבנוני.

במקביל, מחבלי חיזבאללה ימשיכו בניסיונות התקיפה של כוחות צה"ל מתוך רצון לקדם נסיגה חפוזה ללא פירוק הנשק. נקודה זו חשובה במיוחד כי לישראל יהיה קשה להחזיק בשטח זמן רב תוך המשך נפילתם של לוחמינו. כדי להתגבר על כך, ישראל מוכרחת להשתחרר מההגבלות האמריקניות ולפעול בעצימות מרבית נגד חיזבאללה, כדי להוציא אותו מאיזון ולהכניס אותו לעמדת מגננה.

מעבר לכך, הארגון עדיין נהנה מגורמים שנאמנים לאינטרסים שלו במערכת הביטחון הלבנונית. השלטון בביירות יכול לאסור על פעילות של ארגונים לא מדינתיים, אבל הממסד הביטחוני-צבאי מסוגל למסמס את ההחלטה הזו. רק בחודשים האחרונים, חמושים שמזוהים עם חיזבאללה קיבלו קנסות מצחיקים בבית הדין ששפט אותם. לעומת זאת, גולים לבנונים שדיברו בעד ישראל ונגד הארגון, נשפטו בהיעדרם ונידונו לעונשי מאסר ממושכים.

מבחינת לחץ פוליטי, חיזבאללה כבר הוציא את פעיליו לרחובות, אבל זה לבדו לא יספיק כדי לגרום לממשלה לחזור בה מההסכם. גורמים לבנונים ששוחחו עם "היום" שללו גם את האפשרות שחיזבאללה יפרק את הממשלה, שכן הוא ובעלי בריתו לא מחזיקים במספיק שרים. יותר מזה, אפילו באופוזיציה הלבנונית שאינה חיזבאללה, הציעו להתייחס באופן פרגמטי להסכם: לראות כיצד הוא מקדם את הנסיגה של צה"ל במקום להיגרר לעימות פנימי. עם זאת, עולה חשש כי הארגון ינסה לנטרל את ההסכם דרך חזרה להתנקשויות.

זווית נוספת בהסכם היא היעדרותה של הסוגיה הפלסטינית. ייתכן שבהמשך התהליך הלבנונים יעלו את הנושא, אך לעת עתה ישראל רושמת לה הישג בהפרדת התיק הלבנוני מהתיק הפלסטיני. עד היום ביירות כרכה הסכם שלום עם ישראל בהשגת פתרון שתי המדינות במסגרת היוזמה הסעודית. בהסכם המסגרת, לתנאי הזה אין זכר. במקום זאת, הסעיף שמדבר על פירוק הקבוצות החמושות מתייחס גם לתאים של חמאס וארגוני טרור פלסטיניים אחרים. גם כאן, ספק אם הממסד הביטחוני הלבנוני מסוגל ומעוניין ליישם את החלטות הממשלה.

בדיוק הפער הזה - בין מהלכי השלטון ליישום בשטח - יקבע את עתידו של ההסכם: תחילתה של הדרך לשלום היסטורי או עוד הזדמנות שהוחמצה במטוטלת היחסים של ביירות וירושלים.